ג/ 091 - ”כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זָבַח, וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת”

כותרת משנה: שיעור 91 - ח"ג, פרק לב_[5], פסקאות 12-15

תאריך: חמישי, כ אדר תשפ"א

תקציר: הרמב"ם לימד על היות עבודת הקרבנות מכלל "הכוונה השנייה" (כלומר, אמצעיים למטרה ואינם מטרה לעצמה), וביאר לפי זה את ההבחנה הקיימת בהלכה בין חיובי הקרבנות ותדירותם הנמוכה בשגרת חיי האדם לבין חיובי התפילה והעבודה התמידיים הממלאים את שיגרת חיינו, מחמת הכרחיותם וקרבתם אל "הכוונה הראשונה" (כלומר, אל המטרה שהיא הדעה את ה' וההליכה בדרכיו).

לפי זה באר הרמב"ם נבואות רבות שבהם הוכיחו הנביאים את החושבים את עבודת הקרבנות לעיקר ומתרכזים בה במקום בתיקון האמונה ובדרכי המוסר. באופן מיוחד התמקד הרמב"ם בביאור דברי ירמיהו שהביא את תוכחת ה' וטענתו - "כִּי לֹא־דִבַּרְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל־דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח" - שרבים התקשו בהם ביותר (האם אכן לא נצטווינו על עולה וזבח?!), ולשיטת הרמב"ם הדברים נמצאים מבוארים היטב בשתי דרכים שביאר הרמב"ם לפי העיקרון הנ"ל.

עוד הבאנו אף את ביאורו של ריה"ל לדברי ירמיהו הללו שאף הוא ביארם ע"פ דרכו.

• Likes
• Download41
• Share