מורה נבוכים לרמב״ם

שיעורים במורה הנבוכים לרבינו משה ב״ר מימון, מהדורת מפעל משנה תורה.
הרב בן-ציון (בנצי) אוריאל, ישיבת בית אל.


תוכן:

הקדמות – האמונה והתורה לעומק אמיתתן וסודן (10 שיעורים, מספרים 1-10)

חלק א – דעת ה’ א-ל עולם (76 פרקים, 88 שיעורים, מספרים 11-98)
פרקי המונחים (א-מט), 42 שיעורים, מס’ 11-52
פרקי התארים (נ-ע), 27 שיעורים, מס’ 53-79
פרקי הכלאם (עא-עו), 19 שיעורים, מס’ 80-98

חלק ב – הא-לוה, הבריאה והנבואה (48 פרקים, 99 שיעורים, מספרים 1-99)
פרקי הא-ל והעולם (הנחות-יב), 26 שיעורים, מס’ 1-26
[נספח – הלכות יסודי התורה, פרקים א-ד, 14 שיעורים, מספרים 27-40]
פרקי הבריאה (יג-לא), 35 שיעורים, מס’ 41-75
פרקי הנבואה (לב-מח), 24 שיעורים, מס’ 76-99

חלק ג – ההשגחה והתורה (50 פרקים, שיעורים, מספרים 1-##)
פרקי המרכבה (הקדמה-ז), 13 שיעורים, מס’ 1-13
פרקי ההשגחה (ח-כד), 58 שיעורים, מס’ 14-71
פרקי טעמי המצוות (כה-נ), שיעורים, מס’ 72-##

חתימת הספר – עבודת האדם ושלמותו התכליתית (4 פרקים, נא-נד, שיעורים, מספרים 1-##)

 

כותרת משנה: שיעור 2 – שיר הפתיחה ומבוא לאיגרת לתלמיד

תאריך: ה מרחשון התש"ף

תקציר: למדנו את שיר הפתיחה שכתב הרמב"ם למו"נ הכולל את מגמתו להדריך לדרך הקודש של דעת ה' וההליכה בדרכיו, למדנו על משמעות קריאתו של הרמב"ם כל חייו "בשם ה' א-ל עולם" כהמשך לקריאתו של אברהם אבינו, והקדמנו מבוא לאיגרת התלמיד שבפתיחת המורה, כיצד כתב הרמב"ם את הספר, מהו מבנהו, למי שלחו הרמב"ם ולמי הוא מיועד.

 

כותרת משנה: שיעור ראשון - פתיחה ללימוד

תאריך: ב מרחשון התש"ף

תקציר: ביארנו את חשיבות לימוד ספר מורה הנבוכים, כהדרכת רבינו הראי"ה קוק )שכל ת"ח צריך להיות בקיא בספר זה יחד עם ארבעה ספרים נוספים מכתבי הראשונים(, ואת התועלות העצומות העולות מספר זה להעמקת דעת ה' ודרכיו, דעת תורתו ומצוותיו וייעוד האדם בעולמו. סקרנו את תוכן החיבור ומבנהו בצורה כללית, ביארנו למי הספר נועד ומהי דרכינו בלימודו במסגרת זו.

 

כותרת משנה: שיעור 3 – האיגרת לתלמיד שבפתיחת המורה

תאריך: ו מרחשון התש"ף

תקציר: למדנו את איגרתו של הרמב"ם לתלמידו ר' יוסף שבעבורו ובעבור הדומים לו חיבר הרמב"ם את מורה הנבוכים. למדנו על התכונות הנדרשות לאדם בכדי להיות מוכן למסירה של סודות התורה וסודות ספרי הנבואה,למדנו על דרך לימוד הרמב"ם את אותו תלמיד, על היחס בין חכמות המתמטיקה, הגיאומטריה, האסטרונומיה והלוגיקה לחכמת האלוקות ועל הגורם שהוביל את הרמב"ם לחבר את סיפרו, אחר שכמעט שגנז את תוכניתו המקורית לחברו.

כותרת משנה: שיעור 4 – פתיחת המורה, פסקאות 1-4

תאריך: ז מרחשון התש"ף

תקציר: למדנו על שתי השיטות שעל ידם בחר הרמב"ם בספר המורה לחשוף את עומק הסודות המונחים בעומק כוונתם של התורה וספרי הנבואה. א( ביאור המונחים שבכתבי הקודש לעומקם ב( ביאור המשלים החבויים בהם. ע"י שתי דרכים אלו מורה הרמב"ם את פיתרון מבוכות החכמים שרוצים להבין כיצד מסתדרת התורה עם החכמה וע"י "ראשי פרקים" אלו הוא רומז בפניהם את עומק סודות מעשה בראשית ומעשה מרכבה.

 

כותרת משנה: שיעור 5 – פתיחת המורה, פסקאות 5-10

תאריך: ח מרחשון התש"ף

תקציר: הרמב"ם הביא את דברי חז"ל על אודות דרך הלימוד של סתרי התורה שהיא לחכם מבין מדעתו בלבד ובמסירת "ראשי פרקים" בלבד, ולימד שכך נהגה התורה עצמה בהצפנת הסתרים שבתוכה, כך נהגו גם כל שאר כתבי הקודש וחכמינו ז"ל, וכך תהיה גם דרכו בספר הזה. הרמב"ם הוסיף ותאר את קושי ההשגה העצום שיש בתפיסת עומק המושגים של סתרי התורה לאמתתם,וכיצד הם נעלמים מן הדעת לאחר הלימוד, והסיק )מתוך ניסיונו האישי( שבלתי ניתן ללמד את התכנים העמוקים הללו אלא בדרך זו של המשלת המשלים ומסירת ראשי הפרקים.

 

כותרת משנה: שיעור 6 – פתיחת המורה, פסקאות 11-16 [ועל המשלים 1-2].

תאריך: ט מרחשון התש"ף

תקציר: תחילה לימדנו הרמב"ם על הסתרים הסתומים במעשה בראשית ועל הטעם שהתורה בחרה לפתוח בהם ודווקא באופן הסתום שפתחה בהם, אחר, עסקנו בשני חיבורים שהחל הרמב"ם בחיבורם בצעירותו לבאר את עומק משמעות אגדות חז"ל הנראות מתמיהות ולבאר את מהות הנבואה ומדרגותיה ולמדנו מדוע הרמב"ם החליט לגונזם תחילה וכיצד הוא בחר לשקעם מאוחר יותר בתבנית חדשה בתוך ספר המורה. לבסוף למדנו את דברי הרמב"ם על מציאות המשלים והסודות הקיימים בעומקם של כתבי הקודש וכיצד עמל שלמה לחשוף ולדלותם ולהשקותם לרבים.

 

כותרת משנה: שיעור 7 – פתיחת המורה, המשלים, פסקאות 3-11

 

תאריך: יב מרחשון התש"ף

תקציר: הרמב"ם לימד על עומק הסודות החבויים בעומק כתבי הקודש מלבד המסרים הגלויים שלהם ומעבר להם )שהם כנמשלים החבויים בתוך משלים(, ולימד על שני סוגי משלים שישנם בכתובים לרמוז אליהם; משל שבכל מילה שבו רומז הוא גם לנמשל, ומשל שחלקו נאמר לצורך מסר המשל בלבד ורק חלקו רומז אף לנמשל סודי עמוק יותר.

 

כותרת משנה: שיעור 8 – פתיחת המורה, ההוראות ללומד 1-6, ועל סיבות הסתירות 1-6

תאריך: יג מרחשון התש"ף

 

תקציר: בסוף ההקדמה למורה מלמדנו הרמב"ם כיצד יש לגשת לסיפרו, כיצד ללומדו, מהו סידרו, מבנהו ודרך חיבורו, וכיצד ניתן להפיק ממנו את מירב הידע הגנוז בו ולרדת לעומקו. כמו כן, מבקש מאיתנו הרמב"ם שלא לגומלו רעה תחת טובה והשתדל לדונו לכף זכות גם במקומות שדבריו אינם מתיישבים על ליבנו ולא למהר לגנות אותו או את דבריו ולהתנגד להם. אחר, מבאר הרמב"ם כי כל טרחתו לחבר את חיבורו היא לשם שמים ומשום "עת לעשות לה'" ומתוך רצונו העז לבאר את האמת ולא למונעה מן הראויים לה. בסיום הדברים החלנו ללמוד על 7 הסיבות לסתירות שיכולות להיות מצויות בחיבורי המחברים השונים.

 

כותרת משנה: שיעור 9 – פתיחת המורה, סיבות הסתירות 7-17

תאריך: יד מרחשון התש"ף

 

תקציר: הרמב"ם לימד על שבע סוגי הסתירות המצויות בחיבורי המחברים (א׳ מאסף דעות ב׳ חזרה מדעה. ג׳ סתירה במשל. ד׳ תנאי נסתר. ה׳ הבהרה הדרגתית. ו׳ אי תאימות עקיפה בשוגג. ז׳ אי תאימות במתכוון), ולימד אילו סתירות מצויות באילו חיבורים, תוך הדגשה מיוחדת על עובדת הימצאם של הסתירות שמחמת המשלים, הסתירות שמחמת ההבהרה ההדרגתית ואלו שמחמת אי התאימות המכוונת, כל אלו הן בחיבורי חז"ל, הן בספר המורה והן בדברי הנביאים. סיימנו בקריאה להעמקה והבנה נכונה בכוונת הרמב"ם באמירתו שכלל בכוונה בסיפרו סתירות מהסיבה השביעית, ובכוונתו בדבר. הדברים ידונו ויתבארו בע"ה בשיעור הבא.

 

כותרת משנה: שיעור 10 – פתיחת המורה, סיום סיבות הסתירות

תאריך: טו מרחשון התש"ף

 

תקציר: השלמנו את העיון וביארנו את הביאור שלנו בפשר עניינה של ה"סתירה השביעית", שהרמב"ם מלמדנו שהיא אחת המתודות שהוא השתמש בהם ביחס למושגי אמונה עמוקים שקשה לתפוס אותם כפי שהם, והכרח להדגיש את צידיהם הסותרים השונים במקומות שונים, באופן שרק חכם ישים ליבו לסתירה ויבין מדעתו את עומק פתרונה.הבאנו לדבר הדגמות שבהם הוצרך הרמב"ם להשתמש במתודה זו במורה לפי עניות דעתנו, וביארנו מדוע מתודה זו מצויה דווקא אצל חכמי האמונה והתורה ומדוע היא נעדרת מאצל הפילוסופים.

חלק א – דעת ה' א-ל עולם

(76 פרקים, 88 שיעורים, מספרים 11-98)

פרקי המונחים (א-מט), 42 שיעורים, מס' 11-52:

 

כותרת משנה: שיעור 11 – ח"א, תחילת פרק א, המונחים צלם ודמות

תאריך: טז מרחשון התש"ף

 

תקציר: הרמב"ם פותח בביאור המונח "צלם", ותחילה בא להוציא מההבנה החמורה שיצאה ממחשבה שמשמעותו היא תואר ותבנית חיצונית בלבד, דהיינו שבשל לשון הכתוב "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" הסיקו מזה שיש לה' תבנית אברי גוף כתבניתו של האדם חלילה וחס. אחר, הרמב"ם מלמד כי המונח "צלם" מופיע במקרא במשמעות של ה'נפש האנושית', 'ההשגה האנושית' ומלמד שזהו ה"צלם" האלוקי שנברא לאדם. בהמשך הפרק (שיבואר בשיעור הבא), העוסק במשמעות המונח "דמות" נלמד מדוע צלם זה אלוקי הוא ובמה הוא דומה לצלמו של אלוהים.

כותרת משנה: שיעור 12 – ח"א, השלמת פרק א ותחילת פרק ב, 1-3

 

תאריך: יט מרחשון התש"ף

 

תקציר: השלמנו את ביאורו של הרמב"ם למונחים "צלם" ו"דמות" ומשמעותם בפסוק "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", והדגשנו שיותר ממה שהפרק מלמד על האלוקים והרחקת ההגשמה ממנו הוא מלמד על האדם ומהותו ותכליתו.

אחר, ניגשנו לפרק ב וראינו את שאלתו של המלומד כיצד ייתכן הוא שהתורה מספרת (לפי הבנתו) שאדם הראשון נשכר וזכה בהשכלתו ע"י חטאו?! החלנו ללמוד גם את תשובתו ופירושו העמוק של הרמב"ם לפרשה זו, ונשלימה בע"ה בשיעור הבא.

 

כותרת משנה: שיעור 13 – ח"א, פרק ב, פסקאות 3-4

 

תאריך: כ מרחשון התש"ף

 

תקציר: העמקנו וביארנו בדברי הרמב"ם על מצבו של האדם ותודעתו העליונה שלפני החטא ועל המצב שהתחדש לו ולדעתו ותחום התעסקותה לאחריו ובעקבותיו. בהקשר זה ביארנו שני פירושים אפשריים בדרכו של הרמב"ם במשמעות "והייתם כאלהים (=השופטים, מנהיגי המדינות) יודעי טוב ורע", והרחבנו במשמעויות השונות שכלל הרמב"ם במונח ה"נורמות המפורסמות" לעומת "המושכלות".

 

כותרת משנה: שיעור 14 – ח"א, השלמת פרק ב, פסקאות 5-7

 

תאריך: כא מרחשון התש"ף

 

תקציר: השלמנו את לימוד פרק ב, סיכמנו את תוכנו והשתדלנו לעמוד על מסריו הפשוטים והעמוקים. ובכללם, 1) ביאור כיצד עולה מהכתוב שהאדם לא הוסיף בהשגתו ע"י חטאו ונשכר ממנו אלא הפסיד וירד ממדרגתו על ידו, 2) הבנה שעיקר שלמות צלמו האלוקי של האדם אינה רק בהשגת מושכלות האלוקיות אלא בה גם בהתנהגות והדרכת המעשים על פיהם, 3) הבנה שלהרמב"ם סיפור חטאו של אדה"ר התרחש במציאות כפשוטו גם אחרי כל הרמיזות לסתרים ולחכמות העמוקו הנוספות שנרמזו בו. בכלל הדברים התייחסנו גם להתאמה הרבה והיחס שבין שיטת הרמב"ם ושיטות הרמב"ן והמקובלים בעומק מושג ה"צלם", חטאו של אדה"ר, ובתכליתו של אדם להידבק בה' וללכת בדרכיו.

כותרת משנה: שיעור 15 – ח"א, פרקים ג-ד

 

תאריך: כב מרחשון התש"ף

 

תקציר: ביאר את משמעויותיהם השונות של המונחים "תמונה", "ראה", "הביט", "חזה" שבכתובים, והראה שבהקשרים שונים הם מאמרים על השגת מהות שכלית ואינם נאמרים בדווקא במשמעותם הפיזית, ובכך פתח לנו הרמב"ם צוהר להבנת פסוקים ופרשיות שונות בתנ"ך, שדוגמא מיוחדת ביניהם היא משמעות "ותמונת ה' יביט" שפרשה הרמב"ם: ואמיתת ה' ישיג.

בכלל הדברים ביארנו וסיכמנו גם מהלך בפרקים א-ד על המסר הכללי שלהם ועל המשמעויות הנוספות שנרמזו בהם בדרך אגב. 

כותרת משנה: שיעור 16 – ח"א, פרק ה

 

תאריך: כג מרחשון התש"ף

 

תקציר: הרמב"ם ביאר את עניין הפסוק "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל הא-לוקים" על הצורך ההכרחי ביראה ובזהירות בכל ההכנות הנדרשות לפני שניגשים לנסות להשיג את הא-לוקים והסתרים העליונים, ומלמד שלזה כיוונו חכמינו ז"ל בדרשתם כי 'בשכר "ויסתר" זכה לקלסטר, ובשכר "כי ירא מהביט" זכה משה ל"ותמונת ה' יביט" ', וכל זה הוא דלא כמו שנהגו "אצילי בני ישראל" שחזו בלא ההכנות הראויות את א-לוקי ישראל. הבאנו בעניין הפרק דברים גם מהרמב"ן ומבעל העיקרים.

כותרת משנה: שיעור 17 – ח"א, פרק ו, תחילת פרק ז

 

תאריך: כו מרחשון התש"ף

 

תקציר: למדנו את פרק ו על משמעויות המינוחים "איש", "אשה", "אח" ו"אחות" שבמקרא, והארכנו לבאר מה הרמב"ם בא לבאר בו. בהקשר זה הרחבנו על דרכו של הרמב"ם להשאיר כמה שניתן את המשמעות של חיצוניות הכתובים כנכונה כפשוטה, יחד עם רמיזה (של הרמב"ם) לסודות הנוספים שאף הם לדעתו קיימים בכלל המקראות ובעומקם ומופיעים ברמזים במקרא שמרמזים למשמעויות על גבי המשמעות הפשוטה.

החלנו גם בלימוד פרק ז, פסקאות 1-3, בביאור משמעיות המונח "ילד" שבמקרא.

כותרת משנה: שיעור 18 – ח"א, השלמת פרקים ו-ז והרחבות בעניינם וסביבם

 

תאריך: כז מרחשון התש"ף

 

תקציר: הוספנו לבאר את כוונת הרמב"ם ברמזיו בפרק ו על משמעות "אשה" ו"אחות" במעשה מרכבה, והשלמנו את פרק ז על ה"צלם" שהמשיך מאדם הראשון לבנו שת ולא לשאר בניו. השוונו את הסברת הרמב"ם בעניין פרשה זו ובעניין הסגולה שבישראל להסברת הדברים ע"י ריה"ל בספר הכוזרי. אחר, סיכמנו את מסר הפרקים שלמדנו עד כה, ולבסוף ביארנו בקצרה את עיקרי שיטותיהם של הרמב"ם והרמב"ן בעניין השדים.


כותרת משנה: שיעור 19 – ח"א, פרקים ח-ט המונחים מקום וכסא

תאריך: כח מרחשון התש"ף

 


תקציר: בפרק ח לימדנו הרמב"ם על משמעות המופשטת של המונח "מקום" כמדרגת שלמות מסוימת מלבד מובנו במרחב הגשמי, ולימדנו על משמעות ייחוס המקום ביחס להקב"ה ולמדרגת חיוב מציאותו, ובפרק ט לימדנו הרמב"ם על המשמעות המופשטת של המונח "כסא" שהוא כלייחס גדולה ומעלה למי שכביכול יושב עליו. בכלל הדברים, הרמב"ם גם לימדנו להשתמש במסריו כמפתחות להבנת התנ"ך ודברי החכמים ולשונותיהם גם במקומות אחרים שהוא אינו מזכירם בפירוש.

כותרת משנה: שיעור 20 – ח"א, פרק י המונחים עליה וירידה

 

תאריך: כט מרחשון התש"ף

 


תקציר: הרמב"ם לימדנו על משמעויותיהם העמוקות של המונחים "ירד" ו"עלה" מלבד משמעותם כתנועות במרחב הגשמי, והראה שהם נאמרים על תנועות ושינויי מעלות ומצבים במרחב המעמד השלטוני, במרחב הרוחני ובמרחב העיסוק התודעתי. בכך לימדנו הרמב"ם מהם משמעויות המונחים הללו במקומות שנאמרו בכתבי הקודש כלפי ה', מהו "וירד ה' על הר סיני" ומהי עומק המשמעות הרמוזה בתיאור ש"משה עלה אל הא-לוקים" ובאיזו התעלות מחשבתית-תודעתית עליונה מדובר, מלבד העלייה הפיזית שעלה משה לתוך מראה האש האוכלת בראש הר סיני.


כותרת משנה: שיעור 21 – ח"א, פרקים יא-יג המונחים ישיבה, קימה ועמיד

 

ה
תאריך: ל מרחשון התש"ף

 


תקציר: הרמב"ם הרחיק את טעות ההגשמה של מחשבה שיש למעלה ישיבה, קימה או עמידה חלילה, ולימד על משמעויותיהם העמוקות השונות של מונחים אלו שנאמרו על הבורא או בהקשרים מופשטים אחרים, כגון "ישיבה" במשמעות של קיימות יציבה בלא שינוי, ,"קימה" כהקמה וקיום דבר או הבטחה או כתיאור לחידוש פעולה, ו"עמידה" כקיום קבוע של דבר. בהקשר האחרון ביארנו את "ואתה פה עמוד עימדי" כדבקות שיכלית בה' והדעת אותו המקנה קניין מציאות עומדת וקיימת קיום שלם ונצחי (=הישארות הנפש).

כותרת משנה: שיעור 22 – ח"א, פרק יד המונח אדם

 

תאריך: ג כסליו התש"ף

 

תקציר: תחילה השלמנו את ביאורנו מהשיעור הקודם לפרקים יא-יג. אחר, עברנו לפרק יד ולמדנו בו את שלושת משמעויות אדם (אדם הראשון, שם המין האנושי וצורתו, שם פחותי המין), והרחבנו לבאר את מגמתו של הרמב"ם בפרקנו וביארנו שהיא כפולה: הן ללמדנו על תכלית האדם ומדרגתו השלימה והניצחית הנכספת, והן לפרש לנו את הסוד הגדול המתואר במחזה מעשה המרכבה: "וממעל לרקיע... דמות כסא, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה". בהבנת מגמת הפרק נעזרנו בהבנת הקשרו ומיקומו של הפרק בין שאר הפרקים הסמוכים לו, וע"פ הקבלות נוספות משאר הספר.

כותרת משנה: שיעור 23 – ח"א, פרקים טו-טז המונחים ניצב וצור


 

תאריך: ד כסליו התש"ף

 


תקציר: הרמב"ם מלמדנו משמעויות עמוקות של המושגים "צור" ו"התייצבות" מלבד סלע או עמידה גשמית. לדברי הרמב"ם, "התייצבות" היא גם התקיימות קבועה ו"צור" הוא גם ראשית וסיבה פועלת, כמשמעות השואלת את המילה ממשמעותה כמכרה סלע גדול שממנו חוצבים אבנים.
מלבד הרווח שיש בפרשנות זו להרחקת הגשמות מהבורא הנקרא כמה פעמים בכתובים בשם "צור" או מתואר כ"ניצב", מלמדנו הרמב"ם את עומק משמעותו של חלום יעקב ואת העומק שנרמז למשה במעמד נקרת הצור במה שנאמר לו "ונצבת על הצור".


כותרת משנה: שיעור 24 – ח"א, פרק יז

 

תאריך: ו כסליו התש"ף

 


תקציר: הרמב"ם מלמדנו שגם בהכרת עולם הטבע ישנם יסודות חבויים ועמוקים הקשים להשגה ותפישה לרוב בני האדם (והם "ראשיות המציאות"), ושהם הינם מכלל סודות חכמת "מעשה בראשית" שחכמינו ציוו להסתירה מאלו שאינם ראויים לה, ושלא רק חכמי ישראל הורו כן אלא אף חכמי האומות שנגעו בסודות אלו ראו להעלימם מהמון העם ולדבר בהם במשלים.
בהקשר זה לימד הרמב"ם את מושגי היסוד "חומר" ו"צורה" יחד עם תכונת "ההעדר הדבק לחומר תמיד" שהם שלושת ראשיות החומר השפל שתחת גלגל הירח.
לסיום הרחבנו מדוע הביא הרמב"ם את פרקנו כאן וכיצד הבנת הראשיות של מעשה בראשית מובילה להשגת ה' כראשית המציאות כולה, ו"להתייצב על הצור" במשמעות שפורשה בזה בשני הפרקים הקודמים. וביארנו את שיטת הרמב"ם במהות חכמת "מעשה בראשית" גם לאחר השגת הר"ן עליה.

כותרת משנה: שיעור 25 – ח"א, פרקים יח-כ

 

תאריך: ז כסליו התש"ף

 


תקציר: למדנו על המונחים "נגיעה", "קריבה", "נגישה", "רם", "נישא" ו"מלא", ובכולם הראה הרמב"ם שמלבד משמעותם הפיזית הם הושאלו גם למרחבים רוחניים של ההשגה, של מעלות הגדולה, הגבורה והממשלה, ושל תיאור שלימות המעלה. בכלל הדברים פגשנו בסתירה מהסוג החמישית מסיבות הסתירות שבהקדמה ונתבאר לנו ברמז משמעות דברי ישעיהו באומרו: "וָאֶרְאֶה אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל".


כותרת משנה: שיעור 26 – ח"א, פרק כא, המונח עבר


 

תאריך: י כסליו התש"ף

 

תקציר: תחילה הרמב"ם לימד את השאלותיו השונות של המונח "העברה" הנאמר גם על תנועת קול או על תנועת אור בתוך מחזה נבואי-דמיוני, או על הגזמה או על העברת עניין, וכל זה מעבר למשמעותו הראשונה הנאמרת על תנועת גוף במרחב הפיזי. מלבד זאת, ובהמשך לזה, ביאר לנו הרמב"ם את משמעות "ויעבור ה' על פניו" בכמה אפשרויות שבהן ניתן להבין זאת כשורה, הן את משמעות הכתובים והן את שהתרחש ומה הושג באותו מעמד נשגב. 

כותרת משנה: שיעור 27  – ח"א, פרקים כב-כד

 


תאריך: שני, יא כסליו התש"ף

 

תקציר: בפרקים כב-כד הרמב"ם מלמדנו את המשמעויות המושאלות המופשטות של המונחים: "בא", "יצא", "שב", ו"הלך" כהופעת דבר חדש והעלמו, ומבאר בהקשר זה מהי "הסתרת פנים" ומהו גילויים אצל ה' שהם כינויים לסילוק השגחתו או הופעתה או השריית שכינתו.
בהקשר זה פגשנו בשיטת הרמב"ם בעניין ההשגחה, ובעניין האידיאל האנושי להלך בדרכיו.


כותרת משנה: שיעור 28  – ח"א, פרקים כה-כו

 

תאריך: שלישי, יב כסליו התש"ף

 


תקציר: תחילה למדנו בפרק כה על המונח "שכן" ומשמעויותיו והעמקנו במושג השראת השכינה ובמשמעויותיו. אחר, בפרק כו, לימדנו הרמב"ם על החכמה המופלאה שבבחירת המונחים והתאורים שבתורה ובשאר כתבי הקודש וכיצד הם הקולעים והמדויקים ביותר ללמד את האמיתות ויסודי האמונה הן לכלל המון בני האדם ב"לשון בני אדם" והן לשלמי המעלה ע"י שהם יבינו את המשמעויות היותר עמוקות ומדויקות של אותם מונחים ותאורים.


כותרת משנה: שיעור 29 – ח"א, פרק כז

תאריך: רביעי, יג כסליו התש"ף


 

תקציר: תחילה הוספנו ביאור בדרך התורה בלימוד והדרכה הן להמון בני אדם והן ליחידים, ואחר המשכנו לפרק כז ולמדנו על דרכו של אונקלוס ומגמתו להרחיק את ההגשמה, ושני טעמים מדוע הוא חרג ממנהגו בפסוק "אנכי ארד עמך מצרימה".
בשולי הדברים התייחסנו להשגת הרמב"ן על דברי הרמב"ם שבפרקנו ולימדנו כמה עקרונות שלפיהם ניתן ליישבה.


כותרת משנה: שיעור 30  – ח"א, הרחבה בין פרק כז לפרק כח

תאריך: חמישי, יד כסליו התש"ף


 

תקציר: בין פרק כז לפרק כח מצאנו מקום לעיין במבנה פרקי המונחים ולחלקם לשלוש חטיבות פרקים (א-ז: שלילת תבנית הגוף, ח-כז: שלילת מושגי המקום, כח-מט: שלילת מושגי האנשה נוספים), ועיינו וביארנו את השיקולים השונים שהנחו את הרמב"ם בגלגול מהלך פרקי המונחים, תוך שימת לב הן למסרי הרחקת הגשמות והן לתכני מושגי הסוד הכלולים בפרקים אלו.

כותרת משנה: שיעור 31 – ח"א, פרק כח המונח רגל


תאריך: ראשון, יז כסליו התש"ף

 


תקציר: בהקשר לביאור משמעויות המונח "רגל" לימדנו הרמב"ם את פירוש "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים", והרחיב במשמעות השגתם של אצילי בני ישראל שנאמר בהם "ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמיים לטהר", וזה הן לפי דרכו והן לפי תרגום אונקלוס.
בשולי דבריו הדגשנו שעיקר הגורם להבדל בין הרמב"ם לאונקלוס הוא קהל היעד השונה ושאין בינם כל מחלוקת עקרונית, והוספנו גם לפרש מה הייתה לפי הרמב"ם הטעות בהשגתם של אצילי בני ישראל ומדוע נתחייבו כליה לפי חז"ל.

כותרת משנה: שיעור 32 – ח"א, פרקים כט-ל המונחים עצב ואכילה

 

תאריך: שני, יח כסליו התש"ף

 


תקציר: תחילה לימדנו הרמב"ם בפרק כט את משמעויות המונח "עצב" וביאר בשתי דרכים את שנאמר ביחס לה' "ויתעצב אל ליבו" (א. שלא מסר לנביא הקפדתו. ב. שרצונו, שזהו ליבו, הומרה ע"י בני האדם), ואחר, בפרק ל, לימדנו הרמב"ם את ההשאלות למונח "אכילה" ככיליון או כקיום, והרחיב בהשאלת האכילה לעניין הקיום שנאמרה בהקשר של השגת החכמה שהיא סיבת קיום הנפש, (וביאר בהקשר זה באופן יסודי ונפלא את תרגום יונתן בן עוזיאל לפס' "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה").

כותרת משנה: שיעור 33 – ח"א, פרק לא ותחילת פרק לב


 

תאריך: שלישי, יט כסליו התש"ף

 


תקציר: בפרק לא מלמדנו הרמב"ם על תחומים ומציאויות שהינם מחוץ לתחום השגתו של השכל האנושי ועל סיבות המחלוקות העיוניות בין בני האדם, ובפרק לב החלנו ללמוד על הנזק העלול להיגרם מניסיון השגת השכל למה שמעבר לגבולותיו וליכולותיו.
עוד דיברנו על נושא חטיבת הפרקים לא-לו העוסקים בסודות החכמה ובדרך אליהם, וביארנו את הקשרם למונח "אכילה" עליו למדנו בפרק ל.

כותרת משנה: שיעור 34 – ח"א, פרק לב


 

תאריך: רביעי, כ כסליו התש"ף

 


תקציר: הרמב"ם ביאר ש"אכילת הדבש" שעליה דיבר שלמה בפסוק זה היא השגת עומק סודות החכמה שהם השגת הדבר השלם והמענג ביותר ולפיכך נמשלו ב"אכילת דבש". בהמשך לזה התרכז הרמב"ם במסר המשל איך שניסיון השגת מה שאינו ביכולת השכל האנושי הינו גורם לשיבוש השכל כולו ומביא לקלקול כל דרכו של האדם, וזוהי ה"הקאה" המתארת את הקלקול, הכולל אף את האכילות הקודמות, שבא בעקבות האכילה מעבר לגבול.
בהקשר זה ביאר הרמב"ם אמירות שונות של חכמינו על הזהירות מהעיסוק בנסתרות הנפלאות מהאדם, וביאר את ההבדל בין ר"ע לבין "אחר" שנכנסו לפרדס – זה "הציץ" ו"קיצץ בנטיעות" לעומת זה ש"נכנס בשלום ויצא בשלום".


כותרת משנה: שיעור 35 – ח"א, פרק לג


 

תאריך: חמישי, כא כסליו התש"ף


 

תקציר: בהמשך לפרקים הקודמים בהם לימד הרמב"ם על הסכנה שבעיסוק בתחומים שמעבר ליכולת השגת האדם – הוא מסביר בפרקנו את ההכרח שלא ללמד להמון עניינים עמוקים שאינם ביכולתם להבין, ובהמשך לכך מבאר הרמב"ם שזהו הטעם לסגנונה של התורה המדברת בלשון בני האדם בשפה ובמושגים השווים לכל נפש וזה לפי יכולת ההמון להשיג, ואת הענייני הסודות העמוקים – התורה מעלימה מההמון ורומזת להם ברמזים נעלמים בלבד בכדי שרק הראויים להם יבינו.
בכלל דברינו הרחבנו על אחדות משנתו של הרמב"ם בכלל כתביו – פה"מ, משנה תורה והמורה.


כותרת משנה: שיעור 36 – ח"א, פרק לד, פסקאות 1-7


 

תאריך: ראשון, כד כסליו התש"ף


 

תקציר: בפרק לד בא הרמב"ם לפרט את חמש הסיבות המחייבות את הסתרת הסוד מבני האדם שאינם מוכנים לו, לפחות בראשית דרכם. בפסקאות 1-7 שלמדנו הספקנו ללמוד על שלושת הסיבות הראשונות, שהן: א) עומקה המופלג של החכמה, שבשל כח ממשלה הרמב"ם בים המכריח אימון ויכולת שחייה בכדי להפיק ממנו "מרגליות", ב) המצב החסר בו כל בני אדם נולדים בטבעם הרחוק מהמצב השלם בו הם יכולים להשיג בתחילה את החכמה כפי שהיא, ג) רוב הלימודים המקדימים הנדרשים כהכנה להשגת חכמות האלוקות, וטבע האדם להתעצל ולמאוס בדרך הארוכה של ההקדמות ולוותר בשלן אפילו על תכליות נכספות.

כותרת משנה: שיעור 37 - ח"א, פרק לד, פסקאות 8-13


 

תאריך: שני, כה כסליו התש"ף


 

תקציר: הרמב"ם הוסיף לבאר ולהסתייע מדברי שלמה המלך על אודות הצורך בלימודים של חכמות כלליות מקדימות לשם השגת עומק סודות החכמה והזהיר מההתעצלות וההתרשלות מכך, ואחר, לימד הרמב"ם על שלימות ההכנה הטבעית ושלימות המידות הנדרשות אף הן כתנאי הכרחי להשגת עומק סודות החכמה.
בשולי דבריו הוספנו על הפן הנוסף שרואה הרמב"ם במקומן של המידות כעניין אידיאלי ולא רק כהכנה להשגת החכמה.

כותרת משנה: שיעור 38 - ח"א, סיום פרק לד, פסקאות 14-17 וסיכומו


 

תאריך: שלישי, כו כסליו התש"ף


 

תקציר: תחילה השלמנו וסיכמנו את לימוד חמש הסיבות המסבירות מדוע ההמון אינו שייך ואינו יכול להשיג בסודות מעשה מרכבה, ואחר, עיינו והרחבנו בעניין שיטת הרמב"ם בעניין לימוד החכמות הכלליות וכיצד נראה נכון ליישמה בימינו, לאור מצב החכמות השונה מאוד.

לבסוף, עם השלמת פרק לד סיכמנו וביארנו את תוכן ומבנה הפרקים לא-לו (ובכלליות, לא-לב: גבול ההשגה האנושית ואפילו היחידים, לג-לד: גבול ההשגה של ההמון שלא מאפשר להם להשיג את הסוד, לה-לו: מהם היסודות שעכ"פ הכרחי ללמד אף את ההמון). 

כותרת משנה: שיעור 39 - ח"א, פרק לה


 

תאריך: רביעי, כז כסליו התש"ף

 


תקציר: אחר שלמדנו בפרקים לא-לב על גבולות יכולת ההשגה של השכל האנושי, ועל מוגבלות התפיסה של ההמון שמונעת מהם להשיג את הסודות בפרקים לג-לד – מלמדנו הרמב"ם בפרקנו (לה) כי את הרחקת ההגשמה של הבורא חייבים ללמד לכל, ואפילו לכאלה שאינם יורדים להבנת סוף משמעות המושגים, מפני שחומרת טעות ההגשמה היא כעין טעות העבודה זרה ושאר הכפירות והטעויות החמורות בענייני האמונה, ולכן בלתי אפשרי להניח שום אדם בלא להצילו מן הטעויות הללו.

כותרת משנה: שיעור 40 - ח"א, פרק לו, חומרת ההגשמה


 

תאריך: חמישי, כח כסליו התש"ף


 

תקציר: בפרק לו מבאר הרמב"ם את עוצם חומרתה של תפיסת ההגשמה של הבורא. הרמב"ם מראה כיצד התייחסה התורה לעבודה זרה ותיארה כל לשון של "כעס", "קנאה" ו"חרון אף" כלפי עובדיה וכיצד היא כנתה אותם בלשונות "אויבים" ו"שנואים" ו"מתועבים" וכדו' לפני ה', והוא מבאר את הסיבה לזה בשל חומרתה של הטעות בהפניית היחס של העבודה והערצה לזולת ה', (אף בלא כפירה בה' עצמו כלל, שהרי אפילו עובדי הע"ז היו מכירים ומאמינים גם בו). מזה מסיק הרמב"ם ק"ו לטעויות באופן תפיסת ה' עצמו וייחוס הגשמה אליו, שמכיון שמדובר בטעות בעצמותו ממש – מבחינה זו המורה היא ההגשמה יותר מן הע"ז! ומכאן חומרתה העצומה והעדר הסובלנות כלפיה, כפי שלא נותנים אפשרות הצטדקות לעובדי הע"ז עצמם.


בסיום הדברים הוספנו כמה מילים על כי מטרת הפרק בתיאור ה"כעס" על ההגשמה הוא לבטא חומרת אמונת הגשמות ב"לשון בני אדם", וכן דנו בהבדל בין סגנונו החד והדרישה להפשטה מוחלטת של הרמב"ם להרחקת הגשמות ובין סגנון התורה והמתרגמים העדין ופחות חד להפשטה, ניסינו למזער את ההבדל מצד אחד, ולהציע מצד שני גם רעיון שנותן לגיטימיות לתוספת דרישה מחודש בימי הרמב"ם (אף אם לא נתבאר קודם לכן) – רעיון שהוא כעין רעיון שהרמב"ם עצמו ביאר בעניין העדר אזכור אמונת תחיית המתים בתורה עד שנתפרשה בדניאל.

כותרת משנה: שיעור 41 - ח"א, פרקים לז-לח המונחים פנים ואחור

 


תאריך: ג טבת התש"ף


 

תקציר: הרמב"ם מבאר את המשמעויות השונות של המונח "פנים" ואת אלו שלפיהן יוחס מונח זה לה', כגון: במשמעות של כעס (שעניינו ענישה או סילוק השגחה), במשמעות של ישירות הנבואה "פנים בפנים" בלא תווך, במשמעות עצמות הדבר, או במשמעות של השגחה מיוחדת. [בשולי הדברים הרחבנו מעט בעניין הנבואה "פנים בפנים" זו של משה וזו של שאר ישראל במעמד הר סיני, לפי שיטת הרמב"ם שתתבאר בפרק לג מחלק שני].
אחר, ביאר לנו הרמב"ם את המונח "אחור" ומהי משמעות ההליכה אחרי ה', שכלול בה המאמץ לדעתו ולחקותו וללכת בדרכיו, שהם מאושיותיה של התורה ועיקר תכליתו של האדם בעולמו.


כותרת משנה: שיעור 42 - ח"א, פרק לט המונח לב

 


תאריך: ה טבת התש"ף

 


תקציר: למדנו על משמעויותיו של המונח "לב", על השאלותיו כלפי ה' במשמעות "שכל" או "רצון", למדנו על הדרך אל ה' שהיא לפי הרמב"ם דרך התבונה בדווקא, והשלמנו בלימוד הפסוק המצווה באהבת ה' בכל לב, נפש ומאוד, ומהו אופן יישומו לפי הרמב"ם (ע"פ דבריו הן בפרקנו והן ב'שמונה פרקים' וב'משנה תורה').


כותרת משנה: שיעור 43 - ח"א, השלמה לפרק לט


 

תאריך: ראשון, ח טבת התש"ף

 


תקציר: הוספנו שלושה עיונים להבין היטב את עניין הלב והאהבה שנתפרשו ע"י הרמב"ם בפרק לט. א) הערנו על מיעוט ייחוס הלב בתנ"ך לה', ודנו בדברי הרמב"ם בזה. ב) עניינו בגדר אהבת ה' במשנת הרמב"ם שאינה ההשגה בלבד וגם אינה רגש הלב בלבד אלא ההכוונה המודעת של כל כוחות האדם כולם – הגוף והנפש – להגשת ה', והיא ה"עבודה מאהבה" שהיא תכלית האדם. ג) עניינו במשמעות ייחוס המחשבות בתנ"ך ללב בלבד והעדר ייחוסן למח, והצענו בזה שתי אפשרויות.

כותרת משנה: שיעור 44 - ח"א, פרק מ המונח רוח


 

תאריך: שני, ט טבת התש"ף

 


תקציר: למדנו שש משמעויות של המונח רוח (יסוד האוויר, משב רוח, כח החיים שבגוף, החלק הנשאר לאחר המוות, שפע הנבואה, רצון) והרחבנו בהקשר זה על היחס לפרשנויות המקרא בהתאם למדע בזמן הרמב"ם ובזמנינו, למדנו על מבנה הנפש האנושית ועל החלק הזמני והחלק הנצחי שבה (והרחבנו בעניין מדברי הרמב"ם שבמשנה תורה, יסודיה"ת ד,ח-ט), וכן על שפע הנבואה ועל הרצון האלוקי בבריאת העולם ובהנהגתו שתכלית האדם היא לחקותו. 

כותרת משנה: שיעור 45 - ח"א, פרקים מא-מב נפש ומוות וחיים


 

תאריך: שלישי, י טבת התש"ף

 


תקציר: הרמב"ם לימדנו בפרק מא את משמעויותיו של המונח "נפש" (ככח החיוני המפעיל את הגוף, כחלק השכלי הנשאר לאדם לאחר המוות, או במשמעות רצון), ועל הצורך להרחיקו במה' מלבד במשמעות הרצון, ובפרק מב לימדנו הרמב"ם על משמעויות המונחים "חיים" ו"מוות" (כחיים בגוף והפסקתם, כחולי והבראתו וכקיום נפשי נצחי והפסדו). בשולי הדברים הראינו את דרכו של הרמב"ם לשלב וללמד תכנים חשובים שונים בענייני מעשה בראשית ומעשה מרכבה בתוך הרצאת הדיון בהרחקת ההגשמה, שהוא המסר והמסגרת הכללית.  


כותרת משנה: שיעור 46 - ח"א, פרקים מג-מד המונחים כנף ועין


 

תאריך: רביעי, יא טבת התש"ף

 


תקציר: למדנו על משמעויות "כנף" ו"עין" שנאמרו ביחס לה' ולמלאכים, המורים על השגחת ה' ועל מציאות המלאכים ופעולותיהם הנסתרות. בכלל הדברים יישבנו סתירה במורה בעניין אפשרות ייחוס כנפיים לה'.


כותרת משנה: שיעור 47 - ח"א, פרקים מה-תחילת מו המונח שמע

 


תאריך: חמישי, יב טבת התש"ף


 

תקציר: תחילה למדנו בפרק מה על המונח "שמיעה" ומשמעויותיו במקרא בכלל (במשמעות שמיעת קול, קבלת דבר או ידיעה) וביחס לה' בפרט (במשמעות של השגה ובמשמעות של תגובה), ואחר החלנו בפרק מו ושם פגשנו במשלים שהרמב"ם מביא שמקורם הוא מהכוזרי וניצלנו את ההזדמנות להרחיב על היחס בין שני הגדולים הללו.

כותרת משנה: שיעור 48 - ח"א, המשך פרק מו[2]


 

תאריך: ראשון, טו טבת התש"ף

 


תקציר: למדנו על אפשרות ליידע על מציאות דבר בצורה עקיפה דרך פעולותיו וכדו' גם בלא לתאר נכונה את עצמותו, ועל ההכרח שישנו ללמד את מציאות ה' בדרך זו – בצורה עקיפה ובשפה מגשימה שאינה תואמת את מהותו – בשל חוסר אפשרותם של בני אדם לתפוס נכונה את מהותו, ובשל מדרגותיהם השונות ביחס לאפשרותם לתפוס מציאויות מופשטות.


כותרת משנה: שיעור 49 - ח"א, פרק מו[3] השלמת הפרק


 

תאריך: שני, טז טבת התש"ף

 


תקציר: המשכנו בעניין הבנת לשונות המקרא וכוונתם בכל תאורי ה' שבהם ללמד על מציאות ה' ועל שלמותו ופעולותיו בלשונם של בני אדם, והרמב"ם הוסיף ללמד שזו הייתה גם דרכם של חז"ל שהוסיפו להתבטא באותו סיגנון כשל הכתובים, והוא מוכיח מדבריהם שאף הם נקטו כן עבור לימוד הציבור כולו בהתאם ליכולותיו, ושחלילה מלהעלות על הדעת שהם התכוונו למשמעות דבריהם הפשוטה ושהם החזיקו בדעת ההגשמה.


כותרת משנה: שיעור 50 - ח"א, פרקים מז-מח

 


תאריך: שלישי, יז טבת התש"ף


 

תקציר: בפרק מז לימדנו הרמב"ם מדוע אע"פ שייחסה התורה את חושי הראיה השמיעה והריח לה' (בכדי ללמד על השגתו את מעשי בני אדם) - אין היא מייחסת לו כלל את חושי המישוש והטעם, והוא בשל חסרונם ופחיתותם של חושים אלו בעיני בני אדם, ובפרק מח למדנו על דרכו של אונקלוס בתרגומו בעניין "ראיה" ו"שמיעה" שנאמרו במקרא ביחס לה', ופרשנותו השיטתית שלא לייחסם כפשוטם לה'.

Older Episodes »

Podbean App

Play this podcast on Podbean App