מורה הנבוכים לרמב״ם

ב/ 053 - עומק דעת ה’ שהפילוסופיה לא הצליחה לתפוס

כותרת משנה: שיעור 53 - ח"ב, הרחבה לפרק יח[3]
 
תאריך: שלישי, ח תמוז התש"ף
 
תקציר: הוספנו ועיינו בתוכנו ובמשמעותו החשובה מאוד של פרק יח, ונגענו בשלוש נקודות עיקריות העולות ממנו.
א. הבאנו את דעת ר' חסדאי קרשקש ביחס לאפשרות שה' חידש עולמות מאז ומקדם, והשוונו אותה לדעת הרמב"ם בפרקנו.
ב. עיינו במבנה פרק יח ובמהלכו המעמיק והולך מן הפעולה הא-לוהית בלא שינוי ועד לרצון והחכמה הא-לוהיים המחדשים את המציאות בלא השתנות.
ג. ביארנו את עומק הרעיון בפרקנו וכיצד הוא נתפרש בחלקיותו בלבד במקומות שונים במורה, וביארנו בהרחבה כיצד הוא דוגמא קלאסית ועיקרית לרעיון שהוצג במורה עם סתירות פנימיות מסוג הסיבה השביעית (ומתוך כך חזרנו ופרשנו את עניינה של סוג הסתירה הייחודי הזו על פי דרכנו).

ב/ 054 - הכוזרי והרמב”ם יד ביד בהתמודדותם עם הקדמות

כותרת משנה: שיעור 54 - ח"ב, פרק יט[1], פסקאות 1-4
 
תאריך: רביעי, ט תמוז התש"ף
 
תקציר: למדנו את ראשית פרק יט בו ביאר הרמב"ם את יסוד הבדל בין תפיסת הקדמות הדוגלת שחוקיות המציאות כולה מחוייבת לבין תפיסת המציאות לפי סברת החידוש שדוגלת שהעולם נוצר וקיים בכוונת מכוון, ובהמשך לזה ביאר הרמב"ם את דרכו בביסוס החידוש על פי עיון בטבע המביא להבנה שניתן להבין את עמידת הטבע וקיומו רק בכוונת מכוון ולא בחיוב (וזה על פי הנחות פילוסופיות ולא לפי דרך המדברים).
הראינו שבדרך זו כבר דרך הכוזרי בדחיית הקדמות, וכיצד הרמב"ם הציג את אותם הדברים רק שבהרחבה גדולה בהרבה ובדגשים מיוחדים.

ב/ 055 - ה”חורים” בהשקפת עולמו של אריסטו

כותרת משנה: שיעור 55 - ח"ב, פרק יט[2], פסקאות 5-13
 
תאריך: חמישי, י תמוז התש"ף
 
תקציר: הרמב"ם ביאר את משנת אריסטו וכיצד אריסטו ביאר את סיבת החוקיות של כלל הנמצאים בכדור הארץ, ולעומת זאת, כיצד הוא לא הצליח לנמק בצורה המניחה את הדעת את תנועות גרמי השמיים ואת סיבת החוקיות המסבירה את מציאותם ותנועותיהם השונות. הרמב"ם הולך ומבאר כיצד חוסר היכולת לנמק את הנ"ל מוביל לאמונת החידוש ולהכרה בכוונת מכוון שברא את העולם ומקיים את חוקיותו תמיד.

ב/ 056 - ”שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה”

כותרת משנה: שיעור 56 - ח"ב, פרק יט[3], פסקאות 13-26
 
תאריך: ראשון, יג תמוז התש"ף.
 
תקציר: הרמב"ם לימד כיצד ניתן ללמוד ממבנה השמיים, מתנועותיהם וממבנה הגלגלים והכוכבים שבהם על מציאות הבורא ועל רצונו וכוונתו בבריאתם, ועוד הוסיף הרמב"ם ובאר שעל הדברים הללו בעצמם הצביעו הנביאים, ושמן ההתבוננות הזו בשמיים גם אברהם אבינו הכיר את בוראו.
בכלל הדברים, הביא הרמב"ם את דברי אריסטו והראה כיצד אפילו הוא בעצמו הכיר בקושי הגדול שמעלה ההתבוננות הנ"ל על סברת הקדמות שלו, וכיצד כבר הוא הכיר גם בספקות הטמונים בנסיונות פתרונותיו החלקיים לזה.

ב/ 057 -אקראיות, סיבתיות הכרחית וכוונה חופשית

כותרת משנה: שיעור 57 - ח"ב, פרקים יט[4]-כ
 
תאריך: שני, יד תמוז התש"ף
 
תקציר: בסוף פרק יט הרמב"ם שב לעיין בהנחות היסודות שלו (שעל ידן הוא מבסס את אמונת החידוש), וללמד כיצד מציאויות שונות בעולם שאיננו מצליחים לתת סיבה למציאותן מולידות את מסקנת מציאות הבורא שייחדן בכוונה חופשית.
בהקשר זה מבאר הרמב"ם את אופן נביעת המציאות מהא-לוה לפי אריסטו, שאף שהיא מתוך מודעות - עדיין מוכרחת היא בשלשלת עילות ועלולים, והעדר החופש שבה לא מאפשר לקרוא לפעולה זו "פעולה רצונית מכוונת" הפועלת בלא סיבה.

ב/ 058 - החופש הא-לוהי המוחלט בהמצאת המציאות

כותרת משנה: שיעור 58 - ח"ב, פרק כא
 
תאריך: שלישי, טו תמוז התש"ף
 
תקציר: בפרק כא הרמב"ם מתמודד עם טענת אחרוני הפילוסופים הדוגלים בקדמות שניסו לשלב את קדמות העולם יחד עם רצון, ייחוד וכוונה א-לוהית בהמצאת העולם.
לדעת הרמב"ם רצון חופשי אמיתי וקדמות מחויבת הם תרתי דסתרי. לכן הוא חולק עליהם ומראה כיצד הם ביטלו בדבריהם את החופש הא-לוהי לשנות את המציאות וממילא אותו רצון מייחד ומוכרח שעליו דיברו - הכרח הוא ולא רצון וכוונה.
לעומתם, עיינו והעמקנו בדעת הרמב"ם בעניין, ואף הבאנו את שיטתו המחודשת של ר' חסדאי קרשקש בעל ספר "אור השם" בסוגיה עמוקה זו וערכנו השוואה בין דעתו ודעת הרמב"ם בעניין.

ב/ 059 - הרצון הקדום החופשי

כותרת משנה: שיעור 59 - ח"ב, פרק כב[1], פסקאות 1-8
 
תאריך: רביעי, טז תמוז התש"ף
 
תקציר: בתחילת השיעור הוספנו עיונים יסודיים השייכים עוד לפרק כא. הוספנו מעט דברים על מחלוקת הרמב"ם והרח"ק באופן הבנת החידוש, הרחבנו על ההבנה הנכונה של "הרצון הקדום" הנזכר בדברי הכוזרי והרמב"ם וביארנו את מהלך הדברים בפרקי העדפת החידוש (יט-כד).
אחר, ניגשנו ללימוד פרק כב, בו הרמב"ם בוחן את כלל הסיבתיות שבמציאות לפי תפיסת הקדמות ומראה כיצד אין היא משיבה על שאלותיה עצמה כראוי וכיצד היא אינה עומדת במבחן עקרונותיה של הסיבתיות המסודרת שהיא עצמה טוענת אותם ובנויה עליהן.

ב/ 060 - בין א-לוהי אברהם לא-לוהי אריסטו

כותרת משנה: שיעור 60 - ח"ב, השלמת פרק כב[2]
 
תאריך: חמישי, י"ז תמוז התש"ף
 
תקציר: השלמנו את טענותיו וקושיותיו של הרמב"ם על תפיסת הקדמות על דרך החיוב של אריסטו, (מאלו שבאר הרמב"ם בפרקנו), ולמדנו את סיכום האבסורדים והזרויות שבדעת הקדמות המובילות לקבל את דעת החידוש.
אחת הטענות העיקריות על דעת אריסטו היא החסרון וחוסר היכולת לשנות את המציאות שהוא מייחס לא-לוה, שהוא נגד תפיסת השלימות הא-לוהית שכל בר דעת מכיר בה.
נקודה זו היא מעיקרי ההבדל שבין "א-לוהי אברהם" לבין "א-לוהי אריסטו".

ב/ 061 - הכרעה אובייקטיבית בדיון מסופק

כותרת משנה: שיעור 61 - ח"ב, פרק כג
 
תאריך: ראשון, כ תמוז התש"ף
 
תקציר: פתחנו בהערה משלימה לשיעור הקודם, ואחריה למדנו את פרק כג.
פרק זה הוא פרק יסודי המלמד על דרך ההכרעה הנכונה בשאלת הקדמות והחידוש שבה עוסק כאן הרמב"ם, ויש בו גם מסר עקרוני כללי וחשוב על שאיפת האוביקטיביות הנדרשת לשם הגעה להכרעה נכונה גם בכלל שאר השאלות שאין בהן הוכחה לוגית חד משמעית.
אובייקטיביות אמיתית היא רחוקה מלהימצא והרמב"ם מלמד על תנאיה בכישורים, בידע ובמידות.

ב/ 062 - הכשלים האסטרונומיים שבמשנת אריסטו

כותרת משנה: שיעור 62 - ח"ב, פרק כד
 
תאריך: שני, כא תמוז התש"ף
 
תקציר: פתחנו בהערה מעניינת מאת רבינו הראי"ה קוק על סוגי המחשבות שניתן ללמוד מהגויים.
אחר, למדנו את פרק כד בו מבאר הרמב"ם את חוסר ההתאמה של המציאות האסטרונומית (כמיטב הכרתה בזמנו) לתיאוריות של אריסטו, ובזה הוא השלים את שטיחת טיעוניו כנגד סברת הקדמות, התומכות ומבססות את אמונת חידוש העולם.