מורה הנבוכים לרמב״ם

ב/ 073 - בין משל למציאות במעשה בראשית

כותרת משנה: שיעור 73 - ח"ב, פרק ל[4], פסקאות 17-21
 
תאריך: שלישי, ז אב התש"ף
 
תקציר: אחר שני שלבי הפרק הראשונים שעסקו בראשיות הפיזיקליות היסודיות של המציאות ובתהליך התהוותה בששת ימי בראשית, המשכנו לחלקו השלישי - העוסק באדם וכוחותיו, בסיבת חטאו ובתכליתו, כשכל זה נכלל ברמיזותיהם של חכמים במדרשיהם על הפרשה.
בהקשר זה התאמצנו להתחקות ע"פ כל האמור מה מהפרשה הוא משל ומה ממנה אירע במציאות לדעת הרמב"ם.

ב/ 074 - על תכלית האדם ועל הקריאה בשם ה’

כותרת משנה: שיעור 74 - ח"ב, פרק ל[5], פסקאות 22-29
 
תאריך: רביעי, ח מנחם אב התש"ף
 
תקציר: תחילה עיינו במשמעות רמזי הרמב"ם על עץ הדעת ועץ החיים ועל שמותיהם של קין, הבל ושת וראינו כיצד כולם מלמדים אותנו על השלימות האנושית ותכלית החיים.
(בכלל הדברים המשכנו בעיוננו מהפעמים שעברו - מה ממעשה בראשית נעשה במציאות ומה אינו אלא משל).
אחר כל זה למדנו את הרמזים והמשמעויות שנתן הרמב"ם לביטויי היחס שנאמרו במקרא על יחס הבורא לבריאה (ברא, עשה, קנה, א-ל), ובכך ביארנו את עומק הקריאה "בשם ה' א-ל עולם" שאותה קרא אברהם אבינו בעולם, שלאורה הילך הרמב"ם כל ימיו, ובה בחר הרמב"ם גם לסיים את פרקנו.

ב/ 075 - אמונת החידוש בתורה ובמורה הנבוכים

כותרת משנה: שיעור 75 - ח"ב, סיום פרקים ל[6]-לא וסיכום כלל פרקי הבריאה (יג-לא)
 
תאריך: שישי, י מנחם אב התש"ף
 
תקציר: פתחנו בסיכום פרק ל והבהרנו את מבנהו ומהלכו על כל רמזי מעשה בראשית שבו, ואחר למדנו את פרק לא שבו מבוארת עליונות מצוות השבת כעדות מעשית המבססת את אמונת החידוש.
עם השלמתם של שני הפרקים הללו עמדנו על כך שהם כוללים את יחס התורה לאמונת החידוש בחכמה ובמעשה, והבהרנו את מקומם בסיום הבירור העיוני שערך הרמב"ם בכלל "פרקי הבריאה" (יג-לא).
עוד הרמנו מבטנו והוספנו התבוננות וביאור במהלך הכולל של המורה הנבוכים בכל מה שלמדנו ממנו עד כה, וכן במהלך שעוד לפנינו עד השלמת הספר.

ב/ 076 - עומק מושג הנבואה ויסודיותה להרמב”ם

כותרת משנה: שיעור 76 - ח"ב, פתיחה לפרקי הנבואה במורה (ב, לב-מח)
 
תאריך: שני, ד אלול התש"ף 
 
תקציר: תיארנו אלו תכנים לימד הרמב"ם בעניין הנבואה בחיבוריו ההלכתיים ומה הוא בא להשלים ולהוסיף עליהם במורה. ראינו שבחיבורים ההלכתיים התמקד הרמב"ם בביאור יסודות האמונה הנכללים בעניין הנבואה, ההכרחיים לכלל הציבור, ובמורה הוא הולך להוסיף את ביאורה לעומקה עבור היחידים המסוגלים להשיגה לאמיתתה. עוד ראינו מלשון הרמב"ם (בפרק חלק) מהם ההקדמות הרבות הנדרשות בכדי להבין את הנבואה לעומקה וכיצד כל הנלמד מהמורה עד כה נצרך כחלק מההקדמות הללו.

ב/ 077 - שלוש דעות בנבואה

כותרת משנה: שיעור 77 - ח"ב, פרק לב[1], פסקאות 1-4
 
תאריך: שלישי, ה אלול התש"ף
 
תקציר: התחלנו בלימוד פרק לב בו הציג הרמב"ם שלוש דעות במהות הנבואה. דעת ההמון שכולה בחפץ אלוקי בלא דרישת הכנה מהאדם (מלבד תיקון וטוב מוסרי), דעת הפילוסופים (אלה שהודו במציאותה) שעיקרה הוצאה מהכח אל הפועל את שיא שלימויותיו של האדם השיכליות והמידותיות המאפשרת השגה והתחברות לשפע השיכלי השופע מאת הא-ל, ודעת התורה ויסודה להרמב"ם שלפיה ההכנה לנבואה הכרחית והגעתה לכל מוכן לה היא טבעית בדומה לפילוסופיה אלא שכל הטבע הזה תלוי לפי התורה בחפץ אלוקי באופן שהנבואה יכולה להימנע בחפץ אלוקי ניסי גם מן המוכן לה.
בכלל הדברים השווינו בין מהות הנבואה לפי הרמב"ם לבין מהותה לפי ריה"ל.

ב/ 078 - נבואה טבעית ונבואת שליחות

 
כותרת משנה: שיעור 78 - ח"ב, פרק לב[2], פסקאות 5-6
 
תאריך: רביעי, ו אלול התש"ף
 
תקציר: הרמב"ם הביא מקורות לדבריו בעניין שני היסודות שלימד והדגיש בכלל הנבואה, (דהיינו יסוד טבעיותה, כלומר אפשרותה המונחת בטבע האדם והצורך בהכנה אליה והוצאתה מן הכח אל הפועל בשלימויות השכל, הדמיון והמידות. וכן יסוד תלותה בחפץ האלוקי כך שאפשר שאף המוכן לה לא ינבא, אך לא ינבא הבור מ"מ).
הרחבנו בהקשר של טבעיות הנבואה וביארנו שנבואה כזו היא נבואה של השגה ולא של שליחות (והיא עיקר הנבואה לרבינו, לעומת העיקרים שאצלו נבואת השליחות היא העיקרית). וכן ציינו והוכחנו שבדבריו הללו הרמב"ם חולק על ריה"ל ומאפשר באופן תיאורטי נבואה אף לשאר אומות העולם, שאפשרות הנבואה מונחת לדעתו אף בטבעם (אלא שבפועל היא נמנעת מהם מסיבות שונות).
עוד למדנו את מקורותיו של הרמב"ם ליסוד השני שבנבואה שהוא תלותה גם בחפץ האלוקי, מלבד ההכנה, וביארנו את דבריו בזה שבפסקה 6.
 

ב/ 079 - נבואה לאינו מוכן - דבר בלתי אפשרי בשום פנים

כותרת משנה: שיעור 79 - ח"ב, פרק לב[3], פסקאות 7-9
 
תאריך: חמישי, ז אלול התש"ף
 
תקציר: פתחנו בהפנייה לתיאור ברקי הנבואה שהזכיר הרמב"ם בהקדמת המורה והוספנו הבנה בטבעיות הנבואה ומהותה לפי הרמב"ם.
אחר, למדנו את ביאורי הרמב"ם לכמה דוגמאות שמהן היה נראה לכאורה שהגיעה נבואה לכאלו שלא היו מוכנים לה, והרמב"ם הראה כיצד שום דוגמא לא יצאה מכללו הגדול שנבואה לשאינו מוכן היא בלתי אפשרית.

ב/ 080 - ”אנכי” ו”לא יהיה” מפי הגבורה שמעום

כותרת משנה: שיעור 80 - ח"ב, פרק לג[1], פסקאות 1-4
 
תאריך: ראשון, י אלול התש"ף
 
תקציר: למדנו את ביאורו המחודש של הרמב"ם לעניין מהות הנבואה במעמד הר סיני. הרמב"ם לימד כי בקול הנבואי שנשמע שם רק משה השיג את פירוט המילים שנכללו בו, לעומת שאר העם כולם שהשיגו רק את עצם הקול הכללי אך לא את פירוט המילים שנכללו בו. בהמשך לזה לימד הרמב"ם שאפילו את "אנכי" ו"לא יהיה" לא השיגו העם בחיתוך המילים, אלא שעצם הבנת התוכן שלכם בהוכחה שיכלית - נקראת השגה "מפי הגבורה" בשל הוודאות שיש בה כעין וודאות הנבואה, ובשל כך נאמר על שתי דברות אלו שישראל השיגום גם בלא נבואת משה. עניינים אלו גדולים הם ונוסיף לדבר בהם בשיעור הבא.

ב/ 081 - מעמד הר סיני להרמב”ם ולרשב”א

כותרת משנה: שיעור 81 - ח"ב, פרק לג[2], פסקאות 4-6
 
תאריך: שני, יא אלול התש"ף
 
תקציר: תחילה השלמנו את פרק לג בו לימד הרמב"ם את שיטתו בביאור המתרחש במעמד הר סיני. אחר, הוספנו מדבריו בעניין ממקומות אחרים, יישבנו סתירה בין דבריו במורה לדבריו במשנה תורה וביארנו את טעמו של הרמב"ם וטעמם של החולקים עליו במחלוקת שחלקו עליו הרשב"א (בשו"ת ד,רלד) והר"ן (בדרשותיו) בסוגיה.

ב/ 082 - הבנת דרכו של הרמב”ם במניין מצוות האמונה ע”פ מורה הנבוכים

כותרת משנה: שיעור 82 - ח"ב, פרקים לג[3]-לה[1]
 
תאריך: שלישי, יב אלול התש"ף
 
תקציר: פתחנו בהשלמת הבנת מעמד הר סיני לפי הרמב"ם והרחבנו ליישב את קושיית הרמב"ן כאילו טעה הרמב"ם "טעות מתפרסם" באופן שמנה את מצוות איסורי הע"ז הכלולים בדיבור "לא יהיה לך". ראינו כיצד לאור מה שלימד הרמב"ם בפרק שלנו ההשגה אינה מתחילה.
אחר, למדנו את פרק לד המבאר את עניין "הנה אנכי שולח מלאך לפניך" ואת תחילת פרק לה, וביארנו מדוע הרמב"ם הביא את הדברים כעת ומהו מהלכו בפרקי הנבואה הראשונים.