מורה הנבוכים לרמב״ם

ג/ 024 - הטוב הא-להי שבמציאות למרות מציאות המומים המולדים ופגעי הטבע

כותרת משנה: שיעור 24 - ח"ג, פרק יב[2], פסקאות 6-9
תאריך: שני, יד כסליו התשפ"א
תקציר: הרמב"ם מחלק את סוגי הרעות שבעולם לשלושה סוגים, ולפני שהוא מראה כיצד רוב הרעות המוחלט המצוי בקרב בני אדם הוא הנגרם ממעשיהם עצמם (=סוגי הרעות השני והשלישי) - הרמב"ם מתייחס לסוג הרע הראשון הכולל את המומים המולדים ואת פגעי הטבע שהינם מחוץ לאחריות האדם ואשמתו.
הרמב"ם מבאר את טוב המציאות הכללית למרות הפגעים הללו, כיצד סיבות ההפסד הם גם סיבות ההתהוות וכיצד המצאת המציאות היא הטובה הגדולה האפשרית להיות.

ג/ 025 - ”אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ, וְעַל־ה’ יִזְעַף לִבּוֹ?!”

כותרת משנה: שיעור 25 - ח"ג, פרק יב[3], פסקאות 10-14
תאריך: שלישי, טו כסליו התשפ"א
תקציר: הרמב"ם הוסיף בתיאור סוגי הרעות, והראה כי רוב הרעות שבני האדם צועקים על העוולה שבהן - אינן נגרמות אלא ממעשיהם עצמם, ושלפי האמת אין להם להאשים בהן אלא את עצמם.
עוד פרט הרמב"ם כיצד הנהייה של בני האדם אחר תאוותיהם בצורה בלתי נכונה ומוגזמת פוגעת הן בבריאות גופם והן בבריאות נפשם (וזה מחמת תלות הנפש בגוף והיפעלותה ממנו, ומחמת חווית הרע הנוצרת מחוסר יכולת למלא את התשוקות המופרזות שבני אדם מתמכרים אליהם).
מלבד ההבנה שרוב הרעות הפוקדות את האדם נגרמות מחמתו אותה מדגיש הרמב"ם בפרקנו, הוספנו והרחבנו את המבט (ע"פ דברי הרמב"ם עצמו בפרקים הקודמים) לבאר את הצדק והטוב הא-לוהי שביצירת המציאות כולה עם המין האנושי בכללו למרות שרובו נמשך אחר התאוות ומתייסר בשל כך (ולמרות שהכל נעשה בבחירתם ואחריותם המלאה של בני האדם).

ג/ 026 - ”כָּל־אָרְחוֹת ה’ חֶסֶד וֶאֱמֶת”

כותרת משנה: שיעור 26 - ח"ג, פרק יב[4], פסקאות 15-17
תאריך: רביעי, טז כסליו התשפ"א
תקציר: השלמנו את לימוד פרק יב,
ועם השלמת ביאור שלוש סוגי הרע ואופני הצדק בהם, הרמב"ם עוד להאיר לנו ולהראות את גודל הטוב והחסד הא-לוהי בהמצאת ככל הבריות וקיומן, "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו".
בסוף השיעור דברנו גם על עקבות השפעת חוה"ל על הרמב"ם, וציינו מה לקחו גם הרמב"ן ותלמידיו מפרקנו ובמה הם נחלקו עליו.

ג/ 027 - מדוע לדעת הרמב”ם אין תועלת בחיפוש התכלית שיש לא-לוה בהמצאת עולמו?

 כותרת משנה: שיעור 27 - ח"ג, פרק יג[1], פסקאות 1-6
תאריך: חמישי, יז כסליו התשפ"א
תקציר: פתחנו בהקדמה לתוכן פרק יג שבו עוסק הרמב"ם בחוסר האפשרות להשיג את תכלית המציאות, הן לפי מאמיני קדמות העולם (שלפי דרכם אין כלל תכלית למציאות שלא נבראה) והן לפי אמונתנו בחידוש העולם (שישנה תכלית, אך לא ניתן להשיגה).
דיברנו על המגמה של הרמב"ם בבירור העניין לצורך הבנה מעמיקה יותר של צדק ההשגחה, על רצונו להוציא מדעת רס"ג וחוה"ל שסברו שגם העליונים נבראו לצורך האדם, וביארנו מהי התועלת של הרמב"ם לדון כאן גם בדעת הפילוסופים.
מתוך הפרק עצמו הספקנו ללמוד את תחילתו, פסקאות 1-6.

ג/ 028 - ראיה לחידוש העולם מהכוזרי והרמב”ם

כותרת משנה: שיעור 28 - ח"ג, פרק יג[2], פסקאות 7-9
תאריך: ראשון, כ כסליו התשפ"א
תקציר: הרמב"ם הסב את צומת הלב לתכליתיות הניכרת בטבע, כלומר שיצורים נוצרים לתועלת זולתם, ולימד כיצד הדברים מעידים עבור "כל מי שיש לו יושרה" על כוונת מכוון מחדש העולם.
הראינו שראיה זו נמצאת בצורה דומה גם בכוזרי (ה,ד-ו; ועוד).
עוד העמקנו בתכליתיות הטבעית שזיהו הפילוסופים ובשאיפת השלמות שישנה במהות הברואים כולם, שהיא כשאיפת הידמות לשלמות האלוהית, וציינו שבבחינה זו נקרא שהא-לוה הוא תכלית המציאות כולה (א,סט9-10).

ג/ 029 - שאיפת ההשתלמות וההידמות לבורא המוטבעת במציאות כולה

כותרת משנה: שיעור 29 - ח"ג, פרק יג[3], הרחבה בפסקאות 8-10
תאריך: שני, כא כסליו התשפ"א
תקציר: הוספנו ללמוד על התכליתיות הפנימית שבבריאה ועל שאיפת השלמות שבה, המתמידה את מכלול המציאות באופן השלם ביותר האפשרי לה,
וחזרנו לבאר בהקשר זה את דברי הרמב"ם המאלפים שבפרק סט מחלק א מדוע נקרא הבורא "תכלית העולם" וכיצד שאיפת ההידמות לבורא מוטבעת בבריאה כולה והיא המתמידה את קיומה באופן השלם ביותר.
עוד נגענו בשאלה האם האדם הוא התכלית ליצירת כל מה שתחת גלגל הירח, ובאיזה מובן נכון לומר זאת במדויק לפי דברי הרמב"ם בהקדמה למשנה ולפי דבריו בפרקנו.

ג/ 030 - תכלית המציאות נשגבת מבינת האדם

תכלית המציאות נשגבת מבינת האדם
כותרת משנה: שיעור 30 - ח"ג, פרק יג[4], פסקאות 11-15
תאריך: שלישי, כב כסליו התשפ"א
תקציר: הרמב"ם לימד שלמרות שסברת חידוש העולם כרוכה עם ההנחה שיש תכלית לבריאתו, ולמרות שכמה חכמים (כגון רס"ג וחוה"ל) וכמה פשוטי מקראות מלמדים לכאורה על היות האדם תכלית המציאות כולה - למרות כל אלו, חקירה אמיתית של העניין מובילה למסקנה שבילתי אפשרי לתפוס את תכלית בריאת העולם, ובודאי שמציאות האדם אינו תכלית הבריאה כולה.
העמקנו במסקנות הללו של הרמב"ם ובראיותיו שהביאוהו אליהן.

ג/ 031 - ”כֹּל פָּעַל ה’ לַֽמַּעֲנֵהוּ”, ”וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו”

"כֹּל פָּעַל ה' לַֽמַּעֲנֵהוּ", "וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו"
כותרת משנה: שיעור 31 - ח"ג, פרק יג[5], פסקאות 16-21
תאריך: רביעי, כג כסליו התשפ"א
תקציר: בסוף פרק יג ביאר הרמב"ם פסוקים שונים בהתאם למסקנותיובדבר הנשגבות מדעת האדם של התכלית הכוללת של המציאות,ובדבר המצאת ברואים שונים לצורך עצמם ולצורך התכלית הא-להית הכוללת הנשגבת, ושאינם בעבור האדם.
במשמעויות אלו ביאר את הפסוקים "כֹּל פָּעַל ה' לַֽמַּעֲנֵהוּ", "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו אַף־עֲשִׂיתִיו".
עוד ביאר כיצד "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱ-לֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ... וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה" שנאמר במאורות - אינו מלמד על היותם בעבור האדם,והביא פסוקים מלאים מישעיהו ומאיוב שדרגו את האדם למטה מהם בהרבה, ופרשם.כגון: "הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי", "הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה, אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי־חֹמֶר אֲשֶׁר־בֶּעָפָר יְסוֹדָם", "הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא־זַכּוּ בְעֵינָיו, אַף כִּי־נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ".

ג/ 032 - סוגיית תכלית העולם לרמב”ם ולשאר חכמינו

סוגיית תכלית העולם לרמב"ם ולשאר חכמינו
כותרת משנה: שיעור 32 - ח"ג, פרק יג[6], סיכום והרחבות
תאריך: חמישי, כד כסליו התשפ"א
תקציר: פתחנו בסיכום דברי הרמב"ם בסוגיית תכלית העולם שנתבארה בפרק יג, והסברנו אותה גם בהשוואה לדבריו בעניין בהקדמתו לפירוש המשנה.
מלבד הבנת טוב המציאות הכולל שלימד הרמב"ם הדגשנו את שתי טענותיו בעניין התכלית - שלא ניתן להשיג את התכלית הכללית של הבורא להמצאת המציאות, ושהאדם אינו תכלית זו - והשוונו את דעותיהם של שאר הראשונים והאחרונים לעומת דעת הרמב"ם ביחס לשתי טענות אלו.
נגענו בדעות רס"ג, חוה"ל, ריה"ל, ראב"ע, רמב"ן, ר"מ אבן גבאי בעבודת הקודש, מהר"ל, נפש החיים, ועוד.

ג/ 033 - עוצם ממדי היקום ביחס לאדם, ומשל מכונת המחטים

עוצם ממדי היקום ביחס לאדם, ומשל מכונת המחטים
כותרת משנה: שיעור 33 - ח"ג, פרק יד[1], פסקאות 1-4
תאריך: ראשון, כז כסליו התשפ"א
תקציר: הרמב"ם תיאר את עוצם ממדי היקום כפי שעוצמתם הבלתי נתפסת נתבררה כבר לחכמי המדע והאסטרונומיה של זמנו (והדברים מתעצמים עוד פי כמה לפי הנתונים הידועים בזמננו), ולמד מהם על מקומו הקטן של האדם ביחס לעליונים וליקום כולו."כִּי־אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ... מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ"!
עוד נגע הרמב"ם בקושיה המאפשרת לחשוב שהעליונים נועדו בעבור הקיום הניצחי של המין האנושי כולו (כבמשל המכונה להמצאת המחטים), ושלל אותה מתוך ההבחנה האיכותית שזיהו והבחינו בזמנו בין מהות השמיים הנכבדת לבין הארץ והחומר הפחות אשר לכל אשר בה.
את הביאור לחתימה המורכבת של פסקה 4 השארנו לשיעור הבא.