מורה הנבוכים לרמב״ם

ג/ 054 - ”כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ - כֵּן גָּבְהוּ... מַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם”

כותרת משנה: שיעור 54 - ח"ג, פרק כ[1], פסקאות 1-4תאריך: שלישי, כח טבת התשפ"אתקציר: בפרק כ ניגש הרמב"ם לבאר לעומקו את מושג הידיעה הא-להית והוא מוציא מתפיסות הפילוסופים והכלאם שנכשלו בו בהכחשתו או בפירושו בצורה מוטעית ואבסורדית.הוא פותח בעובדות המוסכמות על כל אנשי העיון שאין לייחס לבורא שינוי וריבוי ולכן גם בידיעתו לא יכול להיות שינוי או ריבוי,ואחר הוא מראה את הקושי בו נתקלו כלל המעיינים לתאם את הידיעה הא-להית הלא מתרבה ולא משנתה כך שתדע את אינסוף הפרטים המשתנים בעולם ועוד לפני היותם.בסוף הדברים מלמדינו הרמב"ם כיצד כל הקשיים הללו בטעות יסודם - בטעות החמורה שיש בעצם ההנחה כאילו הידיעה הא-להית הרי היא כמושג הידיעה האנושית המוכרת לנו - ושלפי האמת שידיעת הא-ל אינה דבר אחר מעצמות הא-ל הבלתי ניתנת להשגה - הרי שכל הקשיים מתבטלים מיסודם.

ג/ 055 - פתרונו העמוק של הרמב”ם לשאלת הידיעה והבחירה

כותרת משנה: שיעור 55 - ח"ג, פרק כ[2], פסקאות 5-10
תאריך: רביעי, כט טבת התשפ"א
תקציר: אחר שדוחה הרמב"ם את קשיי הפילוסופים להודות בידיעה הא-להית הנשגבת מבינתנו הוא מוסיף ללמד גם כיצד ידיעה זו אינה בוררת ומבטלת את הבחירה החופשית ואת האפשריוּת שבעתיד אף שלא נעלם ממנה דבר והיא מקיפה גם את העתיד על בוריו.
יחד עם הבנת ביאורו העמוק של הרמב"ם כיצד נפתרת הסתירה-לכאורה הזו, הראינו כיצד בכלל הדברים נתיישבה גם השגתו המפורסמת של הראב"ד על הרמב"ם בעניין זה שבהלכות תשובה.

ג/ 056 - על ההפרש המוחלט בין ידיעת ה’ היוצרת לבין ידיעת הברואים המתבוננים, וסיכום פרקי הידיעה

כותרת משנה: שיעור 56 - ח"ג, פרק כא וסיכום פרקי הידיעה
תאריך: חמישי, א שבט התשפ"א
תקציר: תחילה למדנו את פרק כא שבו נותן הרמב"ם הסבר המקרב את הדעת כיצד ידיעת הבורא כוללת את כלל המציאות והמתרחש בה, בלא שינוי וריבוי בידיעה.  את זאת הוא מבאר באמצעות הבחנה נפלאה בין חכמת יוצר וידיעתו שמכוחה הוא מייצר את הכלי המתוכנן לעומת השגת הכלי על ידי המתבונן בו ובתכונותיו ופעולותיו מבחוץ לאחר שנוצר.
עם השלמת פרקי הידיעה (יט-כא) ועם ההשלמה עימם של החלק העיוני העיקרי של פרקי ההשגחה (ח-כא) - הוספנו סיכום לעיקרי השיטת הרמב"ם בהשגחה והידיעה הא-להיים, שהם מכלל הנושאים היסודיים של סתרי התורה להבנתו, וביארנו את מהלך הפרקים בצורה תמציתית.
בשולי הדברים, התייחסנו גם ל"סתירות מהסיבה השביעית" הקיימות במורה בהקשר זה, וביארנו באר היטב את עניינן של הסתירות הללו לפי דרכינו.

ג/ 057 - ”איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה” - פתיחה לפירוש הרמב”ם לספר איוב

כותרת משנה: שיעור 57 - ח"ג, פרק כב[1], פסקאות 1-5
תאריך: ראשון, ד שבט התשפ"א
תקציר: הרמב"ם מסיים את פרקי ההשגחה בביאור פרשיות במקרא המבארות את סודה ויסודה של ההשגחה.
אחת מיוחדת היא פרשיית איוב בה מונחת ההתמודדות המלאה עם הקושייה הגדולה על ההשגחה לנוכח צדיק שרע לו לעומת רשעים שטוב להם.
עומק המושג הכריח שסודותיה של הפרשייה נכתבו בה ברמזים נעלמים בלבד, וכך גם חשיפת משמעותם על ידי הרמב"ם נעשתה לעיתים בדרך עלומה דומה.
אחר הקדמה חשובה החלנו בלימוד פרק כב וביארנו מדוע מצדד הרמב"ם בדעה שבתלמוד שספר איוב כולו "משל היה", ומדוע הוא טוען כי פרשיית קטרוג השטן הינה משל בהכרח לדעת הכל.

ג/ 058 - מי הם ”בני הא-להים” ומיהו ה”שטן” שבספר איוב?

כותרת משנה: שיעור 58 - ח"ג, פרק כב[2], פסקאות 6-7
תאריך: שני, ה שבט התשפ"א
תקציר: הרמב"ם החל ללמד ברמזים את משל הפתיחה של ספר איוב.
בעקבותיו התאמצנו לפענח את רמזיו בעניין מהות בני הא-להים ומהות השטן כרמזים לכוחות הטבע וההעדר הנלווה אליהם בהכרח.
ראינו כיצד עיקר סודו של ספר איוב תלוי בהבנה של מציאות הפגעים הבאים מחמת טבע החומר העלולים לפגוע אף בצדיק התם שאינו חכם ודבק בא-לוה די הצורך שיהיה ראוי להצלה א-להית מהם.
עוד התייחסנו מעט לשאלת הגבול של ההתערבות הא-להית בטבע להצלת גופו וקנייניו של האדם החכם הדבק בבוראו, גם מעבר לשמירת דעתו ונפשו לעולם הבא.

ג/ 059 - סודות משלי איוב ומרכבות זכריה המופלאים שהושגו לרמב”ם ב”כעין התגלות”

כותרת משנה: שיעור 59 - ח"ג, פרק כב[3], פסקאות 8-11
תאריך: שלישי, ו שבט התשפ"א
תקציר: הוספנו לעיין ברמזי הרמב"ם ולבאר את מסריו ונמשלי משליו של ספר איוב.
ראינו את מצבו של איוב כמשקף את מצבי רוב ההמון ואת אופני התנהגויותיהם לנוכח פגעי טבע וקשיים דומים לשל איוב.
עוד הוספנו להעמיק חקר בפיענוח רמזי הרמב"ם הנוספים על אודות "בני הא-להים", על ה"שטן" ועל "ארבע מרכבות" זכריה שכלל אלו כולן "התייצבו על ה', אדון כל הארץ". את הפיענוח ביססנו על דבריו בפרקים הקודמים בצירוף רמזים נוספים הפזורים בכל רחבי המורה, כך שכלל הרמזים הצטרפו לתמונה אחת עמוקה ומקיפה ופרשו אלו את אלו.
הרמב"ם מעיד כי טמונים ברמזים הללו סודות נעלמים של חכמת 'מעשה בראשית', שפתרונם נגלה לו "בכעין התגלות".

ג/ 060 - משמעות השטן, יצר הרע ומלאך המוות בכתבי הקודש ובמדרשי חז”ל

כותרת משנה: שיעור 60 - ח"ג, פרק כב[4], פסקאות 12-15
תאריך: רביעי, ז שבט התשפ"א
תקציר: הרמב"ם הביא את דברי התנא ואת מאמרו העמוק של ריש לקיש שלימדו כי "הוא שטן, הוא יצר רע, הוא מלאך המוות", והוא אותו דבר בעצמו ה"יורד ומטעה, עולה ומשטין, נוטל רשות ונוטל נשמה". על פי ביאורו של הרמב"ם לעומק כוונת הדברים הוא ניגש לבאר ברמיזות עוד פרשיות ומקראות רבים שהזכירו את ה"שטן", את "מלאך המוות" ואת ה"יצר הרע" לפי עומק סודם, לפי פיענוח רמזי חז"ל ומדרשיהם.השתדלנו לפענח אותם בנאמנות לרמב"ם ולכלל דבריו במורה בהקשרים הללו.
כך האירו באור חדש איזכורי השטן שהוזכר בפרשת בלעם, בהקשר לחטא מניית העם של דוד, איזכוריו בספר זכריה, ומשליהם של ספר קהלת ומדרשי חז"ל על היצר הרע.

ג/ 061 - דעות הרמב”ם והראשונים בסוד השטן ובסודו של ספר איוב

כותרת משנה: שיעור 61 - ח"ג, השלמת פרק כב[5] ותחילת פרק כג, פסקאות כב16-כג2
תאריך: חמישי, ח שבט התשפ"א
תקציר: ראינו כיצד סוד ספר איוב כולו כרוך בהבנת סודו של השטן לפי פירוש הרמב"ם לספר איוב.
בהקשר זה הרחבנו בהצגת הדעות השונות במהות השטן, ובסודו העיקרי של ספר איוב לעומת דעת הרמב"ם.
עוד נחשפנו לשני הרבדים הקיימים לפי הרמב"ם בספר איוב: מסר גלוי המחזק את יסוד ההשגחה לכלל ההמון למרות האסונות הגדולים של צדיק ורע לו, ומסר פנימי סודי לבאי בסוד ה' היורדים לעומק דעות בני האדם השונות ביחס לאותם אסונות, והמסוגלים לחדור להבנת עומק הצדק הא-להי שיש במציאות בלא שום עוול למרות כל אלו.

ג/ 062 - תפוחי זהב ומשכיות כסף בספר איוב, וביאור טעות איוב הראשונה

כותרת משנה: שיעור 62 - ח"ג, פרק כג[2], פסקאות 3-תחילת 7
תאריך: ראשון, יא שבט התשפ"א
תקציר: פתחנו בהצגה מבוארת ונרחבת של שני רובדי ספר איוב הכלולים בו לדעת הרמב"ם. המסר של הרובד הפשוט של הספר (=משכיות כסף), לעומת הרובד הפנימי הסודי שהרמב"ם חושף בו (=תפוחי זהב). והראינו כיצד הראשון-הפשוט מלמד את יסוד ההשגחה לכלל ההמון, והאחרון-הפנימי מסלק את כלל טעויות בני האדם בענייני ההשגחה ומלמד את סודה.
אחר, ניגשנו לעיון בטעותו הראשונה של איוב ובתפיסת הכחשת ההשגחה המוטעית שעלתה על דעתו בעקבות אסונות הטבע הקשים שבאו עליו חינם בלא שחטא.
הרמב"ם לימד כי טעות ראשונה זו של איוב היתה כסברת ההשגחה של אריסטו.
עיינו בדבר ההתאמה הזו, ואף למדנו ממנה על ביקורתו החריפה של הרמב"ם על משנת אריסטו בעינייני ההשגחה, ("עפרא לפומיה דאיוב", "החל מחרף ומגדף"!).

ג/ 063 - סוד דעתו הנכונה של איוב

כותרת משנה: שיעור 63 - ח"ג, פרק כג[3], פסקה 7
תאריך: שני, יב שבט התשפ"א
תקציר: עיינו בביאורו של הרמב"ם לכתוב שנאמר לאליפז, בלדד וצופר "כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב" הכולל טענה כי דעת איוב במסקנתו היא הדעה הנכונה בסיבת הפגעים שבאו עליו, לעומת דעותיהם של שלושת רעיו הראשונים שדעותיהם בעניין היו מוטעות.
בהמשך לזה מבאר הרמב"ם ברמז מהו סוד דעתו הנכונה של איוב הכלולה בדבריו "לְשֵׁמַע־אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ, עַל־כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל־עָפָר וָאֵפֶר", ומהם דעותיהם המוטעות של שאר שלושת רעיו.
מתוך זה הספקנו בפסקה 7 לפענח את סוד דעתו של איוב בדבר עיקריות הכרת האל ושפגעיו היו טבעיים, וביארנו כיצד הבנה זו מועילה להבנת סוד ההשגחה ובפתרון הקושיא הגדולה של "צדיק ורע ורשע וטוב לו".
עוד הרחבנו על הסתירה שמצא ר"ש אבן תיבון בשיטת ההשגחה של הרמב"ם בעניין (שאפשר שהיא מהסוג השביעי), שכתבה באיגרת אל הרמב"ם בסמוך לפטירתו, ולא זכה לקבל עבורה מענה.