מורה הנבוכים לרמב״ם

ג/ 064 - דחיית דעות מוטעות בהשגחה בספר איוב, והבנות שגויות בדעתו של הרמב”ם בה

כותרת משנה: שיעור 64 - ח"ג, פרק כג4, פסקאות 8-11
תאריך: שלישי, יג שבט התשפ"א
תקציר: כהשלמה לשיעור הקודם פתחנו בביסוס פירושנו למשמעות דעתו הנכונה של איוב, והוספנו בהסברת דרך הרמב"ם בהשגחה לפי הר"ש אבן תיבון ולסיעות אחרות דומות, וכן בהסברתה לפי דרכינו, לעומתם, ותמכנו אותה בראיות רבות.
אחר, המשכנו בלימוד שלושת הדעות המוטעות שנכללו בדברי שלושת רעי איוב הראשונים:אליפז (שהכל בדין וכל רעה היא עונש ישיר מה' גם בלא חטא ממשי);בלדד (ייסורין בלא חטא לשם פיצוי);וצופר (טענה שהא-ל פועל לפי רצונו בלא שום מחויבות למוסר ולחכמה ובלא קשר למעשי האדם).

ג/ 065 - סודו העמוק והייחודי של אליהוא במשל ה”מלאך המליץ” ובנמשלו

כותרת משנה: שיעור 65 - ח"ג, פרק כג[5], פסקאות 12-13
תאריך: רביעי, יד שבט התשפ"א
תקציר: הרמב"ם התחיל בתיאור ההסתרה של חידושו הייחודי של אליהוא, וביאר כיצד הוא הוצפן מאחורי המסר הפשוט שמשודר להמון מדברי אליהוא - כמו גם משאר כלל ספר איוב - שהוא היסוד שה' מנהל עולמו בצדק. הצפנה זו נועדה שרק הראוי ומסוגל להבנת הסוד יוכל להבינו.
אחר, לימד הרמב"ם כי סודה של ההשגחה שחידש אליהוא מרומז במשל המלאך המליץ המציל את האדם מחוליו האנוש פעמיים-שלוש בלבד הצלה שאינה מתמידה לנצח. עיינו בכללים ובפרטים של יסודות ההשגחה בהתאם לדבקות בשכל שניתן להבין בנמשלו של משל זה, וכיצד עולה ממנו תשובה מלאה לשאלת איוב - שאלת ה"צדיק ורע לו והרשע וטוב לו".

ג/ 066 - ”עושים מאהבה ושמחים בייסורין” - מסקנות סוד אחרונות בספר איוב

כותרת משנה: שיעור 66 - ח"ג, השלמת פרק כג[6], פסקאות 14-18
תאריך: חמישי, טו שבט התשפ"א
תקציר: עיינו במגמה של אליהוא (וכן של התגלות ה' לאיוב מתוך הסערה) בתיאור הנרחב של העניינים הטבעיים הרבים, ובפרשנות הרמב"ם למגמה זו,
כאמצעי להבנת סודן של ההשגחה והידיעה הא-להיות הנשגבות במבינת האדם בהבנה נכונה בלא אבסורדים ובלא סתירות פנימיות (מעבר להבנת עקרונות צדק ההשגחה שכבר התבררו ממשלי השטן והמלאך המליץ).
עוד עמדנו על כך שכלל העקרונות בהשגחה שלימד הרמב"ם בפרקים הקודמים - נכללו כולם ברמיזות בפרקי איוב ובאותו סדר שהם נתבארו בתחילה,(1. טוב המציאות למרות ההעדרים שבטבע החומר שבפרקים ח-טו = השטן שבפרק כב;2. הדעות בהשגחה לעומת יסוד ההשגחה הנלווית לשכל שבפרקים יז-יח = המלאך המליץ לעומת שאר הדעות שבפרק כג;3. ידיעת הא-לוה והשגחתו שאינן כשלנו שבפרקים יט-כא כבסיום דברי אליהוא).הבחנה זו ביססה את פיענוחי הרמזים שלנו שבכל עניין איוב.
סיימנו בהעמקה בעניין 'העשייה מאהבה, והשמחה בייסורין' שבו חתם הרמב"ם את מסרי הסוד של איוב, ופרשנו לפי זה מדוע השמיט הרמב"ם את סיום ספר איוב על שיבת ה' את שבותו ואת תיאור כל הטוב שניתן לו אז.

ג/ 067 - הקשיים הגדולים שבעניין הניסיונות שבתורה ופתרונם

כותרת משנה: שיעור 67 - ח"ג, פרק כד[1], פסקאות 1-4
תאריך: ראשון, יח שבט התשפ"א
תקציר: פתחנו בביאור השייכות והצורך להכליל ולבאר את עניין הניסיון בסוף פרקי ההשגחה.
בתחילת הפרק הרמב"ם הצביע על שני הקשיים הגדולים שיש בתפיסת עניין הניסיון הרווחת (שהם: הקושי המוסרי לייסר צדיק בלא שחטא, והקושי כאילו ה' אינו יודע בלי שינסה וייבחן את המנוסה), ודחה אותם מכל וכל (שעניין הניסיון בתורה אינו ייסורים לצדיק כלל בשום מקום, ואף אין מטרתו לחדש דבר שלא היה ידוע לה' אלא להוות דוגמא עבור שאר בני האדם ולחדש להם בלבד ולקבע בלבבם יסודות אמונה שלא היו ברורים להם מבלעדי הניסיון).
בהמשך הפרק עתיד הרמב"ם  לבאר לפי עקרונותיו כל אחד מששת הפעמים שבהם נזכר הניסיון בתורה.
בכלל דברי הרמב"ם עמדנו על המשמעות הפרשנית המדויקת שנתן הרמב"ם למושג ניסיון.

ג/ 068 - הניסיונות כצעדים במהלך א-להי עמוק לפרסם ולבסס את יסודות האמונה לדורות

כותרת משנה: שיעור 68 - ח"ג, פרק כד[2], פסקאות 5-8
תאריך: שני, יט שבט התשפ"א
תקציר: הרמב"ם ניגש לבאר את עניינו ותפקידו של כל נסיון שנזכר בתורה, אחד לאחד.
הוא פותח בניסיון העתידי האפשרי של נביא השקר שמטרתו לפרסם את חוזק האמונה בתורתינו לדורות, ממשיך בשלושת איזכורי הנסיונות במן שתפקידם היה לפרסם את השגחת ה' על עובדיו הבוטחים בו (וכן להכשירם באותם ימים לכניסה לארץ), ואנו סיימנו את השיעור בלימוד תפקידו הגדול של מעמד הר סיני בביסוס היציב של האמונה שבאמצעותו היא תוכל לעמוד בניסיונות ומבחנים קשים עתידיים (שזהו עניין הניסיון שהוזכר במעמד ההוא).
מכלל הדוגמאות הללו עמדנו על עניין הניסיונות העקרוני לפי הרמב"ם - שיש להבין את כולם כחלק מעומק העצות של ההנהגה הא-לוהית להדריך את ישראל ואת בני האדם כולם לתיקון אמונתם ולמיצוי שלימותם (ובדומה למגמת התורה והמצוות, כפי שיתבאר בחטיבת הפרקים הבאים).

ג/ 069 - העקדה כדוגמת מופת עד היכן אהבת ה’ ויראתו מגיעות

כותרת משנה: שיעור 69 - ח"ג, פרק כד[3], פסקאות 8-10
תאריך: שלישי, כ שבט התשפ"א
תקציר: הרמב"ם מבאר את ניסיון העקדה בצורה מופלאה ולפי אותם העקרונות שלפיהם ביאר גם את שאר הניסיונות שנזכרו בתורה.
בכולם הראה הרמב"ם כיצד עשאם ה' בכדי ללמד ולבסס את יסודות האמונה לבני האדם, וכך גם בניסיון העקדה הרמב"ם באר כיצד היא דוגמא לשיא האהבה והיראה הראויות, וכיצד היא מבססת את יסוד הנבואה וודאותה.
בשיעור הספקנו לעיין בעניין אהבת ה' ויראתו הראויות שהן תכלית התורה כולה שהעקדה מלמדת, וכן בפתרון בעיית חידוש הידיעה הא-להית הנראית לכאורה מהעקדה.

ג/ 070 - חתימת פרקי ההשגחה בפרשת העקדה וביאור מסריה העמוקים

כותרת משנה: שיעור 70 - ח"ג, כד[4], פסקאות 11-13
תאריך: רביעי, כא שבט התשפ"א
תקציר: השלמנו את לימוד המסר השני שמלמדת העקידה - שהוא ביסוס יסוד הנבואה ופרסום הוודאות המוחלטת שתכני הנבואה נקלטים ומושגים בדעת הנביא ובדמיונו, כעין השגת השכל והחושים בבירורן.
עוד ציין הרמב"ם כמה מתאים הדבר שהבורא בחר לפרסם את יסוד הנבואה ואת תכלית העבודה דווקא על ידי אברהם ויצחק, באמצעות ניסיון העקדה. ביארנו את עומק משמעות הדברים, ודנו לאורם בטעמים האפשריים שמחמתם הרמב"ם בחר לחתום בהם את פרקי ההשגחה.
סיימנו בהדגשת ההבנות השגויות בעניין הניסיונות שאותן בא הרמב"ם לדחות, יחד עם הדגשה שאין להסתפק בשלילתן של טעויות אלו אלא לשים לב גם לאופן העמוק שבו הרמב"ם מבאר את הניסיונות ולהבין את עומק סודות ההשגחה שהוא כלל בעניינם.

ג/ 071 - העקידה, מהות הניסיונות לפי הראשונים; סיכום כולל לפרקי ההשגחה.

כותרת משנה: שיעור 71 - ח"ג, סיום פרק כד וסיכום פרקי ההשגחה
תאריך: חמישי, כב שבט התשפ"א
תקציר: פתחנו בהשלמת כמה עיונים חשובים לפרק כד: 
א. שללנו בראיות מוכרחות פרשנות חריגה ומוטעית כאילו העקידה היתה לדעת הרמב"ם רק מראה נבואי ולא תיאור מציאותי.
ב. הוספנו לדון בקושי המוסרי המונח בציווי העקידה, ובדברי הרב רבינוביץ' בעניין.
ג. התייחסנו לשאלה על אופן הראיה מהעקידה על ודאותן של כלל הנבואות.
ד. סקרנו דעות נוספות במהות עניין הניסיונות שבתורה (רס"ג, ריה"ל, רמב"ן ובעל העיקרים).
אחר כל זה סיכמנו וסקרנו במבט כולל את תוכן פרקי ההשגחה ואת מהלכם המובנה בצורה חכמה להפליא (1. סוד מבנה המציאות, 2. סוד טוב המציאות, 3. וסודות ההשגחה והידיעה בעיון ובמקרא). 

ג/ 072 - השגחת ה’ הייחודית שבנתינת התורה והמצוות

*-----------------------------------------------*
                     פרקי טעמי המצוות (כה-נ),
                          78 שיעורים 
                          מס' 72-149
*-----------------------------------------------*
 
כותרת משנה: שיעור 72 - ח"ג, מבוא לפרקי טעמי המצוות
תאריך: ראשון, כה שבט התשפ"א
תקציר: עוד לפני שהחלנו לעסוק בפרקי המצוות השלמנו בקצרה שתי נקודות בעניין העקידה להרמב"ם, לרס"ג לר"ן ולעיקרים.
אחר, סקרנו את התבנית הכללית של פרקי טעמי המצוות ודיברנו על עיניינם ועל שיטתו הייחודית של הרמב"ם בנושא, ועל מקומם של פרקים אלו בתווך בין פרקי ההשגחה לבין פרקי השלמות האנושית שבחתימת החיבור.
עוד הקדמנו דברים אחדים על עניינם של פרקים כה-כו ללמד את ההכרח להבין שיש טעמים למצוות, מתוך השוואה לפעולת הבורא בטבע שלכל דבר בו ישנו טעם מובן.

ג/ 073 - כלל הפעולות הא-לוהיות השלמות, הטובות והיפות; בטבע ובמתן המצוות

כותרת משנה: שיעור 73 - ח"ג, פרק כה[1], פסקאות 1-11
תאריך: שני, כו שבט התשפ"א
תקציר: פרק כה מלמד על ההכרח שיש טעם ותכלית טובה בכל פעולות ה' בכדי ללמד שכמו שהדבר קיים בכל פרט בטבע כך הוא גם במצוות ה', שאף הן מכלל פעולתיו, ולכל אחת מהן צריך להיות טעם ותכלית בהכרח. בהקשר זה פתחנו בתוספת דברים על ההתאמה בין תפיסת ההשגחה על הטבע של הרמב"ם לעומת תפיסתו בטעמי המצוות. מכאן הדגשנו את חשיבות הבנת פרקי ההשגחה ואת כלל תפיסת המציאות של הרמב"ם בכדי להבין את דרכו גם בטעמי המצוות, וביארנו עוד כיצד מבט זה מלמד כיצד סודות מעשה בראשית ומרכבה שייכים וניצרכים גם בעבור טעמי המצוות לשם הבנתם בצורה נכונה ועמוקה, וכיצד מכלל ההתבוננות בהשגחה הן בטבע והן במתן המצוות ניתן להגיע להכרת ה' ודרכיו בכדי להידמות בהם שזוהי תכלית האדם.
אחר ההקדמות הללו למדנו מחצית מפרק כה המלמד על סוגי הפעולות ועל ההכרח להבין שכל פעולות ה' טובות, יפות ושלימות (ולהוציא מדעת ה"מדברים", ואפילו מדעת הפילוסופים, שלא ירדו לסוף הבנת העניין).