מורה הנבוכים לרמב״ם

ג/ 084 - ”כל המודה בעבודה זרה - כופר בכל התורה כולה”

כותרת משנה: שיעור 84 - ח"ג, השלמת פרק כט[3], פסקאות 12-21
תאריך: שלישי, יא אדר התשפ"א
תקציר: הרמב"ם הוסיף לפרט את המעשיות השיקריות-מגמתיות של "ספר העבודה הנבטית", ופרט את ספרי הע"ז השונים ששרדו, תורגמו לערבית והגיעו לידו ולימד שעיונו בכל אלו היה בשבילו "שער גדול" להבנת טעמי המצוות ודרכי מלחמתה של תורה בתרבות הע''ז שמילאה את העולם בימי קדם.בהקשר זה ביארנו בצורה תמציתית גם את דעת הרמב"ם ביחס להימצאות השדים ומהותם.
אחר, נפגשנו עם זיופי סיפורי התורה וניסיה של עובדי הע"ז, כגון דבריהם על מעמד הר סיני ועל מעשה אדם וחווה (ובהקשר זה דנו גם בהבנה נכונה של העניין לדעת הרמב"ם).
את הפרק חתם הרמב"ם בתיאור מגמת התורה למחייה מוחלטת של הע"ז מן הלבבות ומן המציאות ובאמרת חז"ל המבהירה את הצורך בכך (שנמצאת מבוארת היטב לאור פרקנו) - "שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה".

ג/ 085 - הבטחותיה האמיתיות של התורה לעומת השקרים של עובדי הע”ז

כותרת משנה: שיעור 85 - ח"ג, פרק ל
תאריך: רביעי, יב אדר תשפ"א
תקציר: בפרק ל הרמב"ם מוסיף ללמד על אמונותיהם והבטחותיהם של עובדי הע"ז בעניין הייחס שבין פולחניהם לבין עבודת האדמה וההצלחה בה, ועל דרך התמודדותה של התורה עם הבטחות השווא הללו באמצעות דחייתן על ידי הבטחות אמת חלופיות של ענישה לטועים אחר הע"ז ושכר בעוה"ז ובעוה"ב לשומרים אותה.
הדגשנו כיצד נכון להבין לדעתנו את הבטחות התורה הללו - כהבטחות אמת שנאמרו בסגנון ייחודי, שאינו מדוייק מבחינה מסוימת, אך הכרחי בכדי להועיל ולהצליח להשיב על ידיהן את ההמון מנהייתם אחר הע"ז וטעויותיה.
עוד סיכמנו את מהלך הפרקים האחרונים (כח-ל) והעולה מהם על שיטותיה השונות של התורה להקנות האמנות נכונות ומועילות לשני השלימויות האנושיות.

ג/ 086 - שתי הגישות בטעמי המצוות

כותרת משנה: שיעור 86 - ח"ג, פרק לא
תאריך: חמישי, יג אדר תשפ"א
תקציר: הרמב"ם הציג גישה לטעמי המצוות שקשה בעיניה לתת טעמים מובנים למצוות ולבאר שתכליתן לתקן את האדם בשיטות הגיוניות אלא הרצוי לפיה הוא להשגיב ולרומם את המצוות מחוץ לתחום התבונה האנושית ולמעלה ממנה.
הרמב"ם דוחה בתוקף שיטה זו ומבאר את ההכרח לדעתו לבאר את טעמי המצוות ותועלותיהם דווקא בתחום התבונה, ורק בתחומה.
הרחבנו לבאר את יסודות המחלוקת ולדון במקורותיה והכרחיה של כל גישה, ועמדנו על חשיבות ההבחנה הברורה בין הגישות לשם הבנה נכונה של דברי הרמב"ם בסוגיית טעמי המצוות.

ג/ 087 - התחכום הא-להי הפלאי שמצא הרמב”ם ביצורי הטבע ובטעם עבודת הקרבנות

כותרת משנה: שיעור 87 - ח"ג, פרק לב[1], פסקאות 1-5
תאריך: ראשון, טז אדר תשפ"א
תקציר: הרמב"ם הצביע על בריאת הטבע ויצוריו כולם ודרך הנהגתם על ידי הבורא בצורה הדרגתית מתוחכמת ומופלאה, ולימד והראה כיצד באותה הדרך הדריך ומדריך ה' את ישראל בהיסטוריה ובאמצעות מצוות התורה באותה צורה הדרגתית מתוחכמת ומופלאה על מנת להביא את ישראל ממקומם ומצבם הראשוני ועד לתיקונם השלם, בהדרכה המתאימה ביותר להם והמקדמת ביותר עבורם.
לפי עיקרון זה מבאר הרמב"ם את הטעם העקרוני הכללי שבעבורו ציוונו ה' בעבודת הקרבנות כצורתה, שהיא שיטת עבודה המונחת בטבע האדם ושבה כבר הורגלו בני האדם בימי נתינת התורה.
כהשלמת ביאור דברי הרמב"ם ביארנו כיצד העבודה הזו התחילה כבר מקין והבל ונח, ובכך השבנו לחלק מהשגות הרמב"ן על טעמי הקרבנות של הרמב"ם.

ג/ 088 - יסודות טעמי הקרבנות לרמב”ם ולשאר הראשונים

כותרת משנה: שיעור 88 - ח"ג, פרק לב[2], הרחבות לפסקאות 4-6
תאריך: שני, יז אדר תשפ"א
תקציר: התקדמנו בלימוד דרכו של הרמב"ם בטעמי הקרבנות שאותה הוא מציג בתחילה בפרקנו בפסקאות 1-6, והוספנו בביאור של כלל התפיסה ובהיגיון שבה.
עוד הראינו שאחד הרעיונות היסודיים של הרמב"ם בנושא נמצא כבר אצל ריה"ל בהקשר אחר, בביאורו לחטא העגל. ציינו כי אף שלריה"ל דרך שונה מאוד בטעמי המצוות והקרבנות (שהצגנו אותה בקצרה), הרמב"ם בודאי השתמש בדבריו ושכללם לפי דרכו (הן בפרקנו, והן להלן בפרק מה, בטעם הכרובים). 
כמו כן, השלמנו את ביאור מקומו של פרק לא כהקדמה משלימה לטעמי הקרבנות לפי הרמב"ם, הבאה להוציא מטעמיהם בגישת ריה"ל והרמב"ן.
בסוף השיעור ביארנו בצורה תמציתית גם את דעת הרמב"ן בטעמי הקרבנות, וכיצד ביארום גם הראב"ע ובעל ספר העיקרים (ג,כה).

ג/ 089 - הדרך המתוחכמת בה מנהיג ה’ את עולמו

כותרת משנה: שיעור 89 - ח"ג, פרק לב[3], פסקאות 7-11
תאריך: שלישי, יח אדר תשפ"א 
תקציר: הרמב"ם ציין את נקודות הקושי העולות בהכרח ממבט ראשוני ושטחי על שיטתו בטעמי הקרבנות, (שלפיו הם בגדר אמצעים עבור קיבוע האמונה והעבודה התכליתיות שנקבעו כאילו בדיעבד בהתאם להרגלים ולצרכים האנושיים ואינם המטרה הסופית ולא מטרה כשלעצמה), והראה כיצד מבט עמוק בדרכי הנהגת ה' בטבע, בהיסטוריה ובתורה מלמד שאכן כך היא הדרך המתוחכמת של ה' שבה הוא פועל בעולמו להנהיגו ולתקנו בעקיפין בלא לגעת ובלא לשנות את יכולת הבחירה האנושית ואת טבעם של פרטי בני אדם, ובהתאם לאותה דרך מתוחכמת ועצה עמוקה יש להבין גם את טעמי הקרבנות ודרך פעולתם ותועלותיהם לתיקון האמונה.

ג/ 090 - גבולות ההשגה האנושית בהנהגת ה’ שצריך לשאוף להשיגה עדיהם כפי היכולת

כותרת משנה: שיעור 90 - ח"ג, פרק לב[4], הרחבות לפסקאות 7-11
תאריך: רביעי, יט אדר תשפ"א
תקציר: תחילה הראינו כיצד חזר הרמב"ם על העיקרון ההנהגה המתוחכמת והעקיפה שבפרקנו גם באיגרת תחיית המתים (עמ' שסח-שסט, שעג) בכדי לבאר מדוע לא נתבארה בתורה במפורש ההבטחה על תחיית המתים.
אחר, העמקנו חקר בבירור הטעמים והיסודות לצורת ההנהגה הא-לוהית העקיפה ומהי הסיבה לפי הרמב"ם שהבורא לא חפץ ולא יחפוץ לעולם לשלול לאדם את בחירתו או לשנות את טבעו.
לבסוף יישבנו סתירה חמורה בין ניסיון הבנת עקרונות הנהגת ה' שבפרקנו (יחד עם טענת הרמב"ם בפרק לא שטעמי המצוות צרכים להיות בהכרח בתחום התבונה האנושית), לבין טענת הרמב"ם לעיל ב,כה5 שהבנת הנהגת ה' ובחירותיו כולן מחוץ לתבונת האדם.

ג/ 091 - ”כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זָבַח, וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת”

כותרת משנה: שיעור 91 - ח"ג, פרק לב[5], פסקאות 12-15
תאריך: חמישי, כ אדר תשפ"א
תקציר: הרמב"ם לימד על היות עבודת הקרבנות מכלל "הכוונה השנייה" (כלומר, אמצעיים למטרה ואינם מטרה לעצמה), וביאר לפי זה את ההבחנה הקיימת בהלכה בין חיובי הקרבנות ותדירותם הנמוכה בשגרת חיי האדם לבין חיובי התפילה והעבודה התמידיים הממלאים את שיגרת חיינו, מחמת הכרחיותם וקרבתם אל "הכוונה הראשונה" (כלומר, אל המטרה שהיא הדעה את ה' וההליכה בדרכיו).
לפי זה באר הרמב"ם נבואות רבות שבהם הוכיחו הנביאים את החושבים את עבודת הקרבנות לעיקר ומתרכזים בה במקום בתיקון האמונה ובדרכי המוסר. באופן מיוחד התמקד הרמב"ם בביאור דברי ירמיהו שהביא את תוכחת ה' וטענתו - "כִּי לֹא־דִבַּרְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל־דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח" - שרבים התקשו בהם ביותר (האם אכן לא נצטווינו על עולה וזבח?!), ולשיטת הרמב"ם הדברים נמצאים מבוארים היטב בשתי דרכים שביאר הרמב"ם לפי העיקרון הנ"ל.
עוד הבאנו אף את ביאורו של ריה"ל לדברי ירמיהו הללו שאף הוא ביארם ע"פ דרכו.

ג/ 092 - מבט על חידוש הקרבנות בימינו, ועיון במטרות התורה בתחום המידות

כותרת משנה: שיעור 92 - ח"ג, עוד בהקשר לפרק לב, ופרק לג[1] פסקאות 1-4
תאריך: ראשון, כג אדר תשפ"א
תקציר: לאחר שלמדנו על שתי הגישות בטעמי הקרבנות, גישת הכוזרי וגישת הרמב"ם - הוספנו להתבונן לאורם בחידוש הקרבנות בימינו. עבודת המקדש והקרבנות נראית כיום קשה בעיני רבים ורחוקה מן הלב ומן ההיגיון אפילו של חלק משומרי התורה, לכן השתדלנו לקרבה ולבאר את אופני יישובה על הלב על פי שתי הגישות הנ"ל.
עוד הוספנו דברים - בהשראתו של פרק לב - על חובת השתדלותינו בנושא יחד עם מבט על דרך ההשגחה הא-להית המתוחכמת השותפה בודאי בניהול מהלך ההתקדמות לקראת בניין המקדש וחידוש עבודת הקרבנות, הקובעת גם את קצב המהלך ושלבי הצלחתנו בו.
אחרי כל זה למדנו את רוב פרק לג על מטרות התורה בתחום המידות וההתרחקות מהנהייה העיוורת אחר התאוות וההנאות הגורמות למחיית כל השלימויות האנושיות, והדגשנו את ההדרכה המושכלת המאוזנת החילופית של התורה וכיצד היא מדריכה לתיקון כוחות הגוף והנפש כולם. 

ג/ 093 - מטרות התורה בתחום המידות, ומהלך הקדמות הרמב”ם לפירוט טעמי המצוות

כותרת משנה: שיעור 93 - ח"ג, השלמת פרק לג[2]-תחילת לד[1] וביאור מהלך הפרקים כה-לד
תאריך: שני, כד אדר תשפ"א
תקציר: תחילה השלמנו את לימוד פרק לג. למדנו על המקום הנכון שנותנת התורה לנקיות הגוף דווקא לאחר התיקון הפנימי וכתוספת עליו (פסקה 5), והרחבנו בעניינו לבאר ולפרט את מטרות התורה בתחום המידות ותיקון המעשים כשער להבנת טעמיהם של מצוות רבות (פסקה 6).
אחר, עיינו וביארנו את מבנה עשרת פרקי ההקדמות של הרמב"ם (כה-לד) לפירוטו לטעמי המצוות לפרטיהם (בפרקים לה-מט), וביארנו את מהלכם. כך הוא להבנתנו:
שלב א, פרקים כה-כו: ההכרח בטעם לכל מצוות ה' ולכל פעולותיו.
שלב ב, פרק כז: מטרות התורה הכוללות.
שלב ג, פרקים כח-לד: פירוט מטרות התורה ופירוט דרכיה להשגת המטרות: בהקניית האמנות (כח-לב); במידות ומעשים (לג); ובדרכיה באופן כללי (לד).
בסוף השיעור החלנו 
בלימוד פרק לד (פסקה 1), ונמשיך בו בע"ה בשיעור הבא.