מורה הנבוכים לרמב״ם

51 - נבדלות המלאכים ואופני תיאורם בכתובים


כותרת משנה: שיעור 51 - ח"א, פרק מט 

 
תאריך: רביעי, יח טבת התש"ף

 
תקציר: הרמב"ם לימד על מהותם של המלאכים – השכלים הנבדלים שכל תכונה גופנית-פיזית אינה שייכת בהם, ולימד על שיטת תיאורם במקרא במונחים גשמיים כלשונן של בני אדם שנעשה בה שימוש בכדי ללמד על מציאותם ושלימותם. כמו כן, ביאר הרמב"ם כמה הערות מהחכמה והדיוק בבחירת המשלים שבהם מתוארים המלאכים בדומה ובהבדל לתיאורים של ה' במקרא. דקדוק זה הוא הן במסר של אותם התיאורים לפי הבנת ההמון והן במסרם העמוק המוכוון ליחידי הסגולה השלמים המסוגלים להבינם לפי המשמעויות המופשטות הנוספות שיש לאותם ביטויים שבכתובים.

52 - חלקו הראשון של מורה הנבוכים - הקריאה בשם ה' א-ל עולם


כותרת משנה: שיעור 52 - ח"א, הרחבה בין פרק מט לפרק נ

 
תאריך: חמישי, יט טבת התש"ף

 
תקציר: בסוף "פרקי המונחים" עצרנו להתבונן ולסכם בקצרה מה למדנו עד כה בספר המורה, ולהסביר את המהלך והמבנה של הפרקים מפרק א עד פרק מט. כמו כן הסברנו מה עומד בפנינו משם והלאה.
עיון מדוקדק הביאנו למסקנה שבמקום החלוקה הרווחת של פרקי חלק א של המורה ל"פרקי מונחים(א-מט)", "פרקי תארים(נ-ע)" ו"פרקי כלאם(עא-עו)" – יש להגדיר את נושא תחילת המורה: "ביאור האמונה" (=ה"קריאה בשם ה' א-ל עולם"),  ויש לחלקו לשני חלקים בלבד: "פרקי טיהור האמונה(א-סז)" ו"פרקי הוכחתה (א,סח-ב,לא)".
"טיהור האמונה" - הוא בחמישה שלבים: 1. שלילת תבנית הגוף (א-ז), 2. שלילת המרחב הפיזי (ח-כח), 3. שלילת היפעלות נפשית (כט-מט), 4. שלילת תארים (נ-ס),5. וביאור שמות ה' (סא-סז), המתאים דווקא לאחר ד' שלבי השלילה הקודמים (וזוהי ה"קריאה בשם ה'").
ו"הוכחתה" כוללת אף היא כמה שלבים, שיפורטו בהמשך, שעניינם הוא הוכחת האמונה בדרך הנכונה מתוך הכרת העולם, וגם בלא תלות בטענה שהוא נברא (וזהו "ה' א-ל עולם", דהיינו שנודע כמניע, מהווה ומנהיג העולם).
השיעור הוסיף הרבה הבנה ועומק במבנהו המחושב והמסודר של ספר מורה הנבוכים כולו.
 
** ** ** ** ** ** ** **
****[תם חלק א׳]****
** ** ** ** ** ** ** **

53 - גדר ה"האמנה" לרמב"ם ולרמב"ן

=========================
=========================
||                                                      ||
||     פרקי התארים (נ-ע),                ||
||    27 שיעורים, מס' 53-79:          ||
||                                                      ||
=========================
=========================
 
 
 
כותרת משנה: שיעור 53 - ח"א, פרק נ
 
תאריך: ראשון, כב טבת התש"ף
 
תקציר: הרמב"ם לימדנו על שלוש מדרגות בהאמנה: א) אמירת דברים ללא תפיסתם בתודעה, שזו נחשבת בעייני ההמון אמונה, והרמב"ם מלמד שאינה אלא "אמירה ללא כיסוי" ולא האמנה, ב) תפיסת תוכן האמונה בדעת כפי שהיא במציאות, וזוהי גידרה של ההאמנה האמיתית, ג) השגה בתודעה של הכרחה של ההאמנה הנ"ל ומדוע אין לשער כלל חילופה – זוהי וודאות.
הרמב"ם לימד זאת כמבוא להבנה שהכרחי לשלול מעם ה' כל תואר בעל הגדרה חיובית, שאין לייחס לה' תארים חיוביים לא בפה ולא בתודעה, ושלא די באמירה ש"ה' אחד", בעוד שבדעת אחדותו לא מבוררת ונספחים אליה תארי חיוב שונים ורבים.
בשולי דבריו הבאנו שגם לרמב"ן ולגדולי המקובלים הייתה מוסכמת האמירה העקרונית הזו ביחס לגדר האמונה וביחס לחוסר היכולת לתאר את ה' בעצמו (על אף מחלקותיהם השונות בביאור סוגיית התארים, הספירות וכו').

54 - גדר "אמונה" ושלילת התארים

כותרת משנה: שיעור 54 - ח"א, פרקים נ-נא

 
תאריך: שני, כג טבת התש"ף
 

תקציר: תחילה לימדנו על הפולמוס שהיה בדבר גדר האמונה ומהותה לדעת הרמב"ם והויכוח שהיה כרוך בזה כיצד נכון לתרגם את המונח "אעתקאד", שבו השתמש הרמב"ם. אחר, למדנו את פרק נא בו ביאר הרמב"ם את ההכרח שלא לייחס לה' האחד תארים חיוביים המחייבים ריבוי והרכבה.

55 - חוסר האפשרות להשיג, להגדיר ולתאר את ה'

כותרת משנה: שיעור 55 - ח"א, תחילת פרק נב, פסקאות 1-12
 

תאריך: שלישי, כד טבת התש"ף

 
תקציר: בכדי להראות את ההכרח לשלול מה' כל תואר והגדרה חיובית – חילק הרמב"ם את כלל התארים הקיימים במציאות לחמש קבוצות והראה באופן מפורט כיצד בכל אחת מן הקבוצות הללו אין אפשרות לייחס תואר חיובי לעצמות האלוקית. הספקנו לעסוק בשלוש מן הקבוצות הללו (קבוצה א - תואר מגדיר מהות, קבוצה ב - תואר מגדיר חלק מהות, וקבוצה ג - תארי איכויות הנוספים על המהות).

56 - נבדלותו המוחלטת של ה' ותארי פעולותיו

כותרת משנה: שיעור 56 - ח"א, השלמת פרק נב
 

תאריך: רביעי, כה טבת התש"ף
 

תקציר: המשכנו בפרק נב בלימוד על קבוצות התארים ועל ההכרח משלילת ייחוסם לעצמות ה', ולמדנו על שתי הקבוצות האחרונות: תארי היחס (קבוצה ד) ותארי הפעולות (קבוצה ה), והרמב"ם לימד בהרחבה את הנקודה הדקה מדוע אפילו תארי יחס אינם נכונים להיאמר כלפי ה', ושהתארים היחידים שניתן לתארו בהם בלא טעות הם תארי פעולותיו, מאחר שאינם מתארים את עצמותו כלל אלא רק את מה שקיים או קורה בסיבתו.

57 - אפשרות ריבוי פעולות מפועל אחד

כותרת משנה: שיעור 57 - ח"א, פרק נג

 
תאריך: חמישי, כו טבת התש"ף
 

תקציר: הרמב"ם ביאר על ידי דוגמאות (מפעולת האש והכח השכלי) שיש אפשרות שיבואו פעולות שונות מכח אחד (וממילא ברור שאין כל הכרח להרכבה בפועל בשל ריבוי פעולותיו, וממילא ניתן לייחס לה' ריבוי פעולות בלא לפגוע בטוהר אמונת אחדותו), והוסיף שהבנה זו היתה מקובלת גם על "בעלי התארים החיוביים" ושלא מחשבה זו הביאה אותם למסקנתם בייחוס ריבוי התארים אלא טעויות אחרות. ועוד ביאר הרמב"ם בפרקנו מה היו הטעויות הללו, וביאר הן את טעותם של ההימשכות אחר פשטי המקראות, והן את מחשבתם שהכרחי לייחס לה' באופן חיובי חיות, דעה, רצון ויכולת, שהרמב"ם דחה מחשבה זו, והראה את הכשלים שבה. 

58 - דעת ה' ודרכיו ותכלית האדם לרבינו הרמב"ם


כותרת משנה: שיעור 58 - ח"א, תחילת פרק נד

 
תאריך: ראשון, כט טבת התש"ף

 
תקציר: פרק נד מח"א (ובדומה לפנ"ד מח"ג) הוא פרק יסודי במשנת רבינו הרמב"ם מאחר שמתבארת בו עיקר תכליתו של האדם היודע את בוראו, הנדמה לו וההולך בדרכיו והמוצא חן בעיניו.
הקדמנו תחילה על עניינו של הפרק, על ביאור פרשת "מעמד נקרת הצור" שמתבארת בו ובפרקים נוספים מן החיבור (ח, טו-יז, כא, לז-לח מחלק א), ועל מיקומו בספר במהלכו הכללי ובהקשרו ב"פרקי המונחים", ואחר החלנו בלימוד הפרק עצמו, ולמדנו על שתי בקשותיו של משה מהקב"ה ברצונו להשיג אותו ואת תאריו ודרכיו וכיצד השיבו ה'. 
מתוך דברי הרמב"ם שעיקר הדבקות בה' ומידת הקרבה והריחוק מה' תלויה בדעת אותו, יצאנו להרחיב ולהשוות את שיטתו לשיטת ריה"ל בכוזרי ואמירתו שעיקר הדבקות תלויה בהופעת העניין הא-לוקי ע"י המעשה הרצוי, והשתדלנו לבאר את שונה שבין השיטות ואף את השווה שביניהם.

59 - על ההנהגה הא-לוהית, ההידמות וי"ג מדות הרחמים להרמב"ם


כותרת משנה: שיעור 59 - ח"א, המשך פרק נד
 

תאריך: שני, א שבט התש"ף

 
תקציר: המשכנו בלימוד פרק נד המלמד על חוסר האפשרות להשיג את ה' בעצמו, ומאידך על האפשרות להכיר את פעולותיו ואת דרכו הנהגתו את בני האדם, ועל התכלית האנושית הנגזרת מכך – להידמות להנהגה האלוקית כפי היכולת. כחלק מהעניין הרחיב הרמב"ם לבאר מה עניינם של י"ג מידות הרחמים שהן תארי פעולותיו של ה' ולא תכונות נפשיות כשלנו חלילה, והוספנו הבנה בפרשייה הנשגבה של הדו-שיח בין משה וה' ומעמד ההתגלות המופלאה בנקרת הצור, המתוארת בסוף פרשת כי תשא.

60 - ביאור מדת "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים", וביאור פרשת "נקרת הצור" להרמב"ם

כותרת משנה: שיעור 60 - ח"א, השלמת פרק נד
 
תאריך: שלישי, ב שבט התש"ף
 
תקציר: פתחנו בהשלמת לימוד פרק נד שבסופו ביאר הרמב"ם בהסבר מחודש את מידת "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים". אחר, עיינו בדרכים שהרמב"ם לימד בפרק להכיר דרכם את ה' שהם ג' מבטים בפעולותיו (א. בכלל הבריאה על מהותה וחוקיה בכלליה ובפרטיה, ב. בהנהגתו את האדם, ג. ובציוויי התורה שנתן ה' לאדם), ולבסוף סיימנו בהתבוננות בכלל פירושו של הרמב"ם לפרשת "נקרת הצור", ובדיון עד כמה הרמב"ם רואה בכולה רמזים למראה שכלי ומה אירע שם במציאות הממשית, והאם התלוותה לאותה השגה גם ראייה וחוויה חושית (ונקטנו בעניין גישה מעט שונה מהמובא במהדורת מו"נ של "מפעל משנה תורה" בה אנו לומדים).