מורה הנבוכים לרמב״ם

71 - תחילת שליחותו של משה ומשמעות השם "א-היה אשר א-היה"

כותרת משנה: שיעור 71 - ח"א, תחילת פרק סג
 
תאריך: רביעי, יז שבט התש"ף
 
תקציר: בכדי לבאר את משמעות השם "א-היה אשר א-היה" מלמדנו הרמב"ם את הקשר בו הוא נאמר, ומבאר מדוע הניח משה שישראל ישאלוהו תחילה "מה שמו?" (-שכוונתם שילמדם מי הוא ושיוכיח להם תחילה את מציאותו) עוד לפני בקשתם שיוכיח את עובדת שליחותו ע"י ה' ע"י המופתים, ומדוע סבר משה שלא יאמינו לדבריו גם אחרי שהבטיחו ה' "ושמעו לקולך" (ומבאר הרמב"ם שתחילה לימדו ה' את משמעות השם המלמד על אמיתת הימצאו של הקב"ה ושעל זה הבטיחו תחילה "ושמעו לקולך", ולפיכך הוצרך למופת אחר להוכיח אף את אמיתת שליחותו אליהם, שאת זאת טרם הוכיח).

72 - משמעויות שמות ה' וכבוד ה' לכוזרי ולרמב"ם

כותרת משנה: שיעור 72 - ח"א, השלמת פרק סג ופרק סד
 
תאריך: חמישי, יח שבט התש"ף
 
תקציר: עם השלמת לימוד משמעויות שמות ה' שהזכיר הרמב"ם בסוף פרק סג – ערכנו השוואה קלה בין דברי הכוזרי לדברי הרמב"ם במשמעויות אותם השמות והדגשנו את השווה והשונה ביניהם.
אחר, למדנו את פרק סד על משמעויות "שם ה'" ו"כבוד ה'" בהקשריהם השונים שבהם הם נזכרו בכתבי הקודש ("שם": שם, עצמות, ו"כבוד": אור נברא, עצמות ויחס ועדות הנבראים על שלמותו, חכמתו ויכולתו של ה').

73 - הרצון והחפץ, ה"מאמר", ה"דיבור" ו"מעשה" ה' בכתבי הקודש

כותרת משנה: שיעור 73 - ח"א, פרקים סה ותחילת סו, פסקאות 1-2
 
תאריך: ראשון, כא שבט התש"ף
 
תקציר: למדנו את פרק סה ותחילת פרק סו על משמעות "דיבור" ו"מאמרות" המיוחסים לה' בכתבי הקודש שעניינם בריאה או מסירת ידע א-להי נבואי בדרכי הנבואה השונות, ושהם מכלל הפעולות הא-לוקיות הנובעות מעצמותו בלא אמצעי ובלא דבר הנוסף עליה. לאור הבנה מעמיקה זו ביאר הרמב"ם מהם ה"מאמרות" (="ויאמר", "יאמר") שנאמרו במעשה בראשית, מהו שהשמיים וכתב הלוחות הם "מעשה אצבעותיו" (שהם בדומה לאומרו "בדבר ה' שמיים נעשו"), ומהו "מעשה א-לקים" שנאמר במעשה הלוחות.
וכל זה יחד עם כוונת התורה להעביר בלשון בני אדם את המסרים שהבריאה והנבואה הינן מאיתו, שלשם כך צריך היה לתאר את פעולות הבורא וציווייו כעין פעולות מלכי בשר ודם, בכדי להדריך למציאותן של הפעולות הללו בצורה שתתיישב בלב ההמון כולו.

74 - "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱ-לֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱ-לֹהִים הוּא"

כותרת משנה: שיעור 74 - ח"א, השלמת פרק סו ופרק סז
 
תאריך: שני, כב שבט התש"ף
 
תקציר: תחילה הוספנו לעיין במשמעות עובדת היות הלוחות "כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" לפירוש הרמב"ם שהוא שימוש בלשון בני אדם לעובדת יצירתם בחפץ ה' בלא אמצעי (כעין הנאמר בשמיים שהם "מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ", ובמקביל: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ"), ולפי פירוש אונקלוס שה' כתבם על ידי אמצעי נברא אלהי ומופלא המכונה "אצבע ה'" (וחלקנו והקשינו על מי פרש בכוונת הרמב"ם שה' כתב את הלוחות על ידי משה), ואחר, למדנו את משמעות שביתת ה' והתייצבות הטבע לאחר ששת ימי הבריאה לעומת יצירתו בתהליך שאינו טבעי בששת הימים עצמם.  

75 - עומק טוהר השגת ה' בשמות ה' ובתיאור אופן פעולתו בכתבי הקודש

כותרת משנה: שיעור 75 - ח"א, סיכום חטיבת הפרקים סא-סז
 
תאריך: שלישי, כג שבט התש"ף
 
תקציר: עם השלמת קבוצת הפרקים סד-סז סיכמנו אותם ועמדנו על עניינם, הקשרם וסיבת ביאורם במקומם. שייכנו אותם לחטיבה אחת הכוללת את פרקים סא-סז, שעניינה לבאר את עומק הדיוק וההתאמה בין משמעות שמות ה' ותיאור אופני פעולתו שבכתבי הקודש ובין כל עומק טוהר ההשגה שלימדנו הרמב"ם בכל הפרקים הקודמים (א-ס).
כמו כן, המשכנו וחילקנו על פי דרכינו את כלל חלקו הראשון של המורה ל"פרקי טוהר ההשגה" (א-סז) ופרקי דרך ההוכחה (א,סח-ב,ב), ועמדנו על טעם הדבר כעת, בעומדנו בדיוק בין שני חלקים כוללים אלו, וביארנו כיצד שניהם אינם אלא קריאה אחת ארוכה "בשם ה' א-ל עולם".
 
[המעבר בין ''פרקי טוהר ההשגה'' - א-סז (=''שם יי''),  לבין ''פרקי דרך ההוכחה'' - א,סח-ב,יב (=''א-ל עולם')'].

76 - אחדות הבורא, נצחיות האדם וזהות השכל, המשכיל והמושכל בפועל

כותרת משנה: שיעור 76 - ח"א, פרק סח
 
תאריך: רביעי, כד שבט התש"ף
 
תקציר: פתחנו בטעם מדוע הקדים הרמב"ם את "פרקי טוהר ההשגה"(א,א-סז) ל"פרקי דרך ההוכחה"(א,סח-ב,ב), ובמבוא למהלך פרקי "דרך ההוכחה" העומדים לפנינו (וביארנו שכבר מפרק סח בא הרמב"ם להציג את היחס בין ה' לעולם לפי הפילוסופים, ולאפוקי מהשקפת העולם לפי ה"מדברים").
אחר, נגשנו ללימוד העיון החשוב שבפרק סח - שהשכל, המשכיל והמושכל אינם שלושה דברים אלא לפני ההשכלה, בהיותם בכח, אבל אצל כל משכיל בפועל (אדם, מלאך, או להבדיל: אצל הבורא) - שלושתם אינם אלא שלושה שמות למציאות אחת. הדגשנו את חשיבות הבנת הדברים הן לשם הבנת אחדות הבורא והן לשם הבנת נצחיות האדם.

77 - הבנה מעמיקה כיצד ה' פועל ומקיים את המציאות כולה על כלליה ופרטיה

כותרת משנה: שיעור 77 - ח"א, תחילת פרק סט, פסקאות 1-8
תאריך: חמישי, כה שבט התש"ף
תקציר: אחר שעסקנו בפרק סח באחדות ה' עצמו, ניגש הרמב"ם לבאר בפרק סט את היחס שבין ה' לבריאה כולה, ומבאר שלא די בהגדרתו כ"פועל העולם" אלא גם כ"צורתו" ו"תכליתו", והיינו שהוא אף מקיימו ומניעו לשלמותו.
מדובר בפרק יסודי מפרקי המבוא(א,סח-עב) ל"פרקי דרך ההוכחה"(א,סח-ב,ב), והספקנו ללמוד ממנו את בחינת היות הבורא גם "פועלו" וגם "צורתו" של העולם, כמשמעותם הפילוסופית, ודלא כדרכם של ה"מדברים" בעניין.

78 - מגמת הבריאה כולה להידמות לבוראה

כותרת משנה: שיעור 78 - ח"א, השלמת פרק סט, פסקאות 9-12
 
תאריך: ראשון, כח שבט התש"ף
 
תקציר: אחר שלמדנו על בחינת היות ה' פועל העולם ומקיימו, הוספנו ולמדנו גם על בחינת היותו תכליתו האחרונה של העולם כולו ושל כל פרט מפרטיו, וכיצד שאיפתם כולם היא ההשתלמות וההידמות ליוצרם. כמו כן, לימדנו הרמב"ם על תלות קיום הבריאה בבוראה והשיג בתוקף על אלו מתוך ה"מדברים", שסברו שקיומו של עולם ייתכן בעצמו בלא תלות בבורא.

79 - "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת" – על הרוכב ועל המרכבה

כותרת משנה: שיעור 79 - ח"א, פרק ע המונחים רכב ומרכבה
 
תאריך: שני, כט שבט התש"ף
 
תקציר: כחלק מפרקי המבוא ל"פרקי דרך ההוכחה", גם בפרק ע הרמב"ם מוסיף ללמדנו על יחסו של הבורא לבריאה, והפעם בדגש על השפעת הבורא על הבריאה כולה על ידי הגלגל המקיף העליון ובאמצעותו. והיינו הן בעצם יצירתו עם הכוחות הכלולים בו המשפיעים חיים וצורות לבריות שתחתיו והן בהנעתו התמידית המשפיעה גם היא על כל שאר הבריאה שתחתיו, על תנועותיה ועל הרכבותיה. הרמב"ם התאמץ להראות כיצד דברים אלו נרמזו בכתובים ואף חכמינו ז"ל רמזו במדרשיהם לתכנים העמוקים הללו.
 
 
**************************
**    סוף פרקי התארים    **
**************************

80 - "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר"

*׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳*
                       פרקי הכלאם (עא-עו),
                    19 שיעורים, מס' 80-98:
*׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳*
 
כותרת משנה: שיעור 80 - ח"א, תחילת פרק עא וקבוצת ''פרקי הכלאם''
תאריך: שלישי, ל שבט התש"ף
 
תקציר: תחילה דיברנו על טעם מיקומם והקשרם של פרקים סח-ע לפי הבנתנו כחלק ממבוא "פרקי דרך ההוכחה" (ולא כחלק מ''פרקי התארים''). אחר, החלנו בלימוד פרק עא בו החל הרמב"ם ללמד על חוכמות אומתנו הקדומות בסיתרי התורה ודרכי אימות האמונה שאבדו בגלותנו ושהוא נדרש לבארם מחדש בזמנו כפי כוחו (והראינו שכדברי הרמב"ם בדיוק כתבו גם ריה"ל לפניו והרמב"ן אחריו).
כמו כן, לימד על הרמב"ם, בדרך אגב, על הטעם שלא נכתבה התושבע"פ בדורות ראשונים, ולמד בק"ו ממנה על הבעיה בלכתוב את סתרי התורה, מה שגרם (היינו העובדה שהדברים לא נכתבו), גם לקיום הצרה שכבר יועדה מראש ע"י הנביא לאובדנם בגלות.