מורה נבוכים לרמב״ם

שיעורים במורה הנבוכים לרבינו משה ב״ר מימון, מהדורת מפעל משנה תורה.
הרב בן-ציון (בנצי) אוריאל, ישיבת בית אל.


תוכן:

הקדמות – האמונה והתורה לעומק אמיתתן וסודן (10 שיעורים, מספרים 1-10)

חלק א – דעת ה‘ א-ל עולם (76 פרקים, 88 שיעורים, מספרים 11-98)
פרקי המונחים (א-מט), 42 שיעורים, מס‘ 11-52
פרקי התארים (נ-ע), 27 שיעורים, מס‘ 53-79
פרקי הכלאם (עא-עו), 19 שיעורים, מס‘ 80-98

חלק ב – הא-לוה, הבריאה והנבואה (48 פרקים, 99 שיעורים, מספרים 1-99)
פרקי הא-ל והעולם (הנחות-יב), 26 שיעורים, מס‘ 1-26
[נספח – הלכות יסודי התורה, פרקים א-ד, 14 שיעורים, מספרים 27-40]
פרקי הבריאה (יג-לא), 35 שיעורים, מס‘ 41-75
פרקי הנבואה (לב-מח), 24 שיעורים, מס‘ 76-99

חלק ג – ההשגחה והתורה (50 פרקים, שיעורים, מספרים 1-149)
פרקי המרכבה (הקדמה-ז), 13 שיעורים, מס‘ 1-13
פרקי ההשגחה (ח-כד), 58 שיעורים, מס‘ 14-71
פרקי טעמי המצוות (כה-נ), שיעורים, מס‘ 72-149

חתימת הספר – עבודת האדם ושלמותו התכליתית (4 פרקים, נא-נד, שיעורים, מספרים 149-163)


כותרת משנה: שיעור 51 - ח"א, פרק מט 


 

תאריך: רביעי, יח טבת התש"ף


 

תקציר: הרמב"ם לימד על מהותם של המלאכים – השכלים הנבדלים שכל תכונה גופנית-פיזית אינה שייכת בהם, ולימד על שיטת תיאורם במקרא במונחים גשמיים כלשונן של בני אדם שנעשה בה שימוש בכדי ללמד על מציאותם ושלימותם. כמו כן, ביאר הרמב"ם כמה הערות מהחכמה והדיוק בבחירת המשלים שבהם מתוארים המלאכים בדומה ובהבדל לתיאורים של ה' במקרא. דקדוק זה הוא הן במסר של אותם התיאורים לפי הבנת ההמון והן במסרם העמוק המוכוון ליחידי הסגולה השלמים המסוגלים להבינם לפי המשמעויות המופשטות הנוספות שיש לאותם ביטויים שבכתובים.


כותרת משנה: שיעור 52 - ח"א, הרחבה בין פרק מט לפרק נ


 

תאריך: חמישי, יט טבת התש"ף


 

תקציר: בסוף "פרקי המונחים" עצרנו להתבונן ולסכם בקצרה מה למדנו עד כה בספר המורה, ולהסביר את המהלך והמבנה של הפרקים מפרק א עד פרק מט. כמו כן הסברנו מה עומד בפנינו משם והלאה.
עיון מדוקדק הביאנו למסקנה שבמקום החלוקה הרווחת של פרקי חלק א של המורה ל"פרקי מונחים(א-מט)", "פרקי תארים(נ-ע)" ו"פרקי כלאם(עא-עו)" – יש להגדיר את נושא תחילת המורה: "ביאור האמונה" (=ה"קריאה בשם ה' א-ל עולם"),  ויש לחלקו לשני חלקים בלבד: "פרקי טיהור האמונה(א-סז)" ו"פרקי הוכחתה (א,סח-ב,לא)".
"טיהור האמונה" - הוא בחמישה שלבים: 1. שלילת תבנית הגוף (א-ז), 2. שלילת המרחב הפיזי (ח-כח), 3. שלילת היפעלות נפשית (כט-מט), 4. שלילת תארים (נ-ס),5. וביאור שמות ה' (סא-סז), המתאים דווקא לאחר ד' שלבי השלילה הקודמים (וזוהי ה"קריאה בשם ה'").
ו"הוכחתה" כוללת אף היא כמה שלבים, שיפורטו בהמשך, שעניינם הוא הוכחת האמונה בדרך הנכונה מתוך הכרת העולם, וגם בלא תלות בטענה שהוא נברא (וזהו "ה' א-ל עולם", דהיינו שנודע כמניע, מהווה ומנהיג העולם).
השיעור הוסיף הרבה הבנה ועומק במבנהו המחושב והמסודר של ספר מורה הנבוכים כולו.

 

** ** ** ** ** ** ** **

****[תם חלק א׳]****

** ** ** ** ** ** ** **

=========================

=========================

||                                                      ||

||     פרקי התארים (נ-ע),                ||

||    27 שיעורים, מס' 53-79:          ||

||                                                      ||

=========================

=========================

 

 

 

כותרת משנה: שיעור 53 - ח"א, פרק נ

 

תאריך: ראשון, כב טבת התש"ף

 

תקציר: הרמב"ם לימדנו על שלוש מדרגות בהאמנה: א) אמירת דברים ללא תפיסתם בתודעה, שזו נחשבת בעייני ההמון אמונה, והרמב"ם מלמד שאינה אלא "אמירה ללא כיסוי" ולא האמנה, ב) תפיסת תוכן האמונה בדעת כפי שהיא במציאות, וזוהי גידרה של ההאמנה האמיתית, ג) השגה בתודעה של הכרחה של ההאמנה הנ"ל ומדוע אין לשער כלל חילופה – זוהי וודאות.

הרמב"ם לימד זאת כמבוא להבנה שהכרחי לשלול מעם ה' כל תואר בעל הגדרה חיובית, שאין לייחס לה' תארים חיוביים לא בפה ולא בתודעה, ושלא די באמירה ש"ה' אחד", בעוד שבדעת אחדותו לא מבוררת ונספחים אליה תארי חיוב שונים ורבים.

בשולי דבריו הבאנו שגם לרמב"ן ולגדולי המקובלים הייתה מוסכמת האמירה העקרונית הזו ביחס לגדר האמונה וביחס לחוסר היכולת לתאר את ה' בעצמו (על אף מחלקותיהם השונות בביאור סוגיית התארים, הספירות וכו').

כותרת משנה: שיעור 54 - ח"א, פרקים נ-נא


 

תאריך: שני, כג טבת התש"ף

 


תקציר: תחילה לימדנו על הפולמוס שהיה בדבר גדר האמונה ומהותה לדעת הרמב"ם והויכוח שהיה כרוך בזה כיצד נכון לתרגם את המונח "אעתקאד", שבו השתמש הרמב"ם. אחר, למדנו את פרק נא בו ביאר הרמב"ם את ההכרח שלא לייחס לה' האחד תארים חיוביים המחייבים ריבוי והרכבה.

כותרת משנה: שיעור 55 - ח"א, תחילת פרק נב, פסקאות 1-12

 


תאריך: שלישי, כד טבת התש"ף

 

תקציר: בכדי להראות את ההכרח לשלול מה' כל תואר והגדרה חיובית – חילק הרמב"ם את כלל התארים הקיימים במציאות לחמש קבוצות והראה באופן מפורט כיצד בכל אחת מן הקבוצות הללו אין אפשרות לייחס תואר חיובי לעצמות האלוקית. הספקנו לעסוק בשלוש מן הקבוצות הללו (קבוצה א - תואר מגדיר מהות, קבוצה ב - תואר מגדיר חלק מהות, וקבוצה ג - תארי איכויות הנוספים על המהות).

כותרת משנה: שיעור 56 - ח"א, השלמת פרק נב

 


תאריך: רביעי, כה טבת התש"ף

 


תקציר: המשכנו בפרק נב בלימוד על קבוצות התארים ועל ההכרח משלילת ייחוסם לעצמות ה', ולמדנו על שתי הקבוצות האחרונות: תארי היחס (קבוצה ד) ותארי הפעולות (קבוצה ה), והרמב"ם לימד בהרחבה את הנקודה הדקה מדוע אפילו תארי יחס אינם נכונים להיאמר כלפי ה', ושהתארים היחידים שניתן לתארו בהם בלא טעות הם תארי פעולותיו, מאחר שאינם מתארים את עצמותו כלל אלא רק את מה שקיים או קורה בסיבתו.

כותרת משנה: שיעור 57 - ח"א, פרק נג


 

תאריך: חמישי, כו טבת התש"ף

 


תקציר: הרמב"ם ביאר על ידי דוגמאות (מפעולת האש והכח השכלי) שיש אפשרות שיבואו פעולות שונות מכח אחד (וממילא ברור שאין כל הכרח להרכבה בפועל בשל ריבוי פעולותיו, וממילא ניתן לייחס לה' ריבוי פעולות בלא לפגוע בטוהר אמונת אחדותו), והוסיף שהבנה זו היתה מקובלת גם על "בעלי התארים החיוביים" ושלא מחשבה זו הביאה אותם למסקנתם בייחוס ריבוי התארים אלא טעויות אחרות. ועוד ביאר הרמב"ם בפרקנו מה היו הטעויות הללו, וביאר הן את טעותם של ההימשכות אחר פשטי המקראות, והן את מחשבתם שהכרחי לייחס לה' באופן חיובי חיות, דעה, רצון ויכולת, שהרמב"ם דחה מחשבה זו, והראה את הכשלים שבה. 


כותרת משנה: שיעור 58 - ח"א, תחילת פרק נד


 

תאריך: ראשון, כט טבת התש"ף


 

תקציר: פרק נד מח"א (ובדומה לפנ"ד מח"ג) הוא פרק יסודי במשנת רבינו הרמב"ם מאחר שמתבארת בו עיקר תכליתו של האדם היודע את בוראו, הנדמה לו וההולך בדרכיו והמוצא חן בעיניו.
הקדמנו תחילה על עניינו של הפרק, על ביאור פרשת "מעמד נקרת הצור" שמתבארת בו ובפרקים נוספים מן החיבור (ח, טו-יז, כא, לז-לח מחלק א), ועל מיקומו בספר במהלכו הכללי ובהקשרו ב"פרקי המונחים", ואחר החלנו בלימוד הפרק עצמו, ולמדנו על שתי בקשותיו של משה מהקב"ה ברצונו להשיג אותו ואת תאריו ודרכיו וכיצד השיבו ה'. 
מתוך דברי הרמב"ם שעיקר הדבקות בה' ומידת הקרבה והריחוק מה' תלויה בדעת אותו, יצאנו להרחיב ולהשוות את שיטתו לשיטת ריה"ל בכוזרי ואמירתו שעיקר הדבקות תלויה בהופעת העניין הא-לוקי ע"י המעשה הרצוי, והשתדלנו לבאר את שונה שבין השיטות ואף את השווה שביניהם.


כותרת משנה: שיעור 59 - ח"א, המשך פרק נד

 


תאריך: שני, א שבט התש"ף


 

תקציר: המשכנו בלימוד פרק נד המלמד על חוסר האפשרות להשיג את ה' בעצמו, ומאידך על האפשרות להכיר את פעולותיו ואת דרכו הנהגתו את בני האדם, ועל התכלית האנושית הנגזרת מכך – להידמות להנהגה האלוקית כפי היכולת. כחלק מהעניין הרחיב הרמב"ם לבאר מה עניינם של י"ג מידות הרחמים שהן תארי פעולותיו של ה' ולא תכונות נפשיות כשלנו חלילה, והוספנו הבנה בפרשייה הנשגבה של הדו-שיח בין משה וה' ומעמד ההתגלות המופלאה בנקרת הצור, המתוארת בסוף פרשת כי תשא.

כותרת משנה: שיעור 60 - ח"א, השלמת פרק נד

 

תאריך: שלישי, ב שבט התש"ף

 

תקציר: פתחנו בהשלמת לימוד פרק נד שבסופו ביאר הרמב"ם בהסבר מחודש את מידת "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים". אחר, עיינו בדרכים שהרמב"ם לימד בפרק להכיר דרכם את ה' שהם ג' מבטים בפעולותיו (א. בכלל הבריאה על מהותה וחוקיה בכלליה ובפרטיה, ב. בהנהגתו את האדם, ג. ובציוויי התורה שנתן ה' לאדם), ולבסוף סיימנו בהתבוננות בכלל פירושו של הרמב"ם לפרשת "נקרת הצור", ובדיון עד כמה הרמב"ם רואה בכולה רמזים למראה שכלי ומה אירע שם במציאות הממשית, והאם התלוותה לאותה השגה גם ראייה וחוויה חושית (ונקטנו בעניין גישה מעט שונה מהמובא במהדורת מו"נ של "מפעל משנה תורה" בה אנו לומדים).

כותרת משנה: שיעור 61 - ח"א, פרקים נה-נו

 

תאריך: רביעי, ג שבט התש"ף

 

תקציר: בפרק נה לימד הרמב"ם על הצורך לשלול מה' גשמיות, הפעלות, העדר (ומציאות שלמות בכח שאינה בפועל), וכל דמיון והשוואה לבריותיו, ולימד על הצורך בהכרה מעמיקה של מדעי הטבע והלוגיקה לשם רכישת ודאות בכל זה. כל זה מהווה הקדמה לפרק נו. בפרק נו מתוך הבנה מעמיקה מהי דומות ומהם התנאים ליחס בין שני עצמים מראה הרמב"ם שדבריהם של מייחסי תארי החיוב לבורא סותרים את עצמם, וממילא מתבאר ההכרח שבשלילת תארים אלו מן הבורא.  

כותרת משנה: שיעור 62 - ח"א, פרק נז

 

תאריך: חמישי, ד שבט התש"ף

 

תקציר: אחר שהרמב"ם לימד על ההכרח שלא לייחס לבורא את התארים: "חי", "חכם", "יכול", "רוצה" כמשמעותם הנתפסת בהשגת האדם (בפרק נו), הרמב"ם מוסיף (בפרק נז) ודורש רמת הפשטה עמוקה יותר המחייבת שלא ליחס לבורא אפילו את התארים "מצוי", "אחד", ו"קדמון" כמובנם של המושגים הללו אצלנו. הרמב"ם מלמד ומראה כיצד רמה זו מכריחה הבנה מעמיקה שלא ניתן לבטאה במילים, מחמת שהמילים צרות מלבטאה על עומקה כראוי.

כותרת משנה: שיעור 63 - ח"א, פרק נח

 

תאריך: ראשון, ז שבט התש"ף

 

תקציר: אחר ההבנה שבהכרח לא ניתן לתאר את הבורא בתארים החיוביים השונים שנתבארה בפרקים הקודמים, מלמד הרמב"ם בפרקנו שבעצם רק הגדים ותארים שוללים של שלילת הגדרות, תכונות גשמיות וחסרונות של הנבראים - נכונים הם ביחס לבורא ורק הם אינם לוקים בחוסר דיוק מסוים ביחס למשמעותם המילולית. בפרק שלמדנו הרמב"ם האריך לבאר כיצד גם התארים השוללים מייחדים ומקרבים להשגת ה', ומדוע רק בהם ניתן לתארו נכונה.

כותרת משנה: שיעור 64 - ח"א, תחילת פרק נט, פסקאות 1-7

 

תאריך: שני, ח שבט התש"ף

תקציר: הרמב"ם לימד על חילופי המדרגות השייכות בהשגת ה' גם לאחר ההבנה המוכרחת לא ניתן להשיג בו שום השגה חיובית, לימד כיצד כל השולל יותר משיג יותר, וכמה חכמה רבה וכמה מדרגות יש בזה, וכמה גדול המרחק ביניהן. בשולי הדברים הוספנו את דברי הרמב"ם על מדרגות ההשגה שיש בפעולות האלוקיות ובאופן הנהגתו את האדם על ההידמות להן שבודאי שיש בכל זה הבדלי מדרגות גדולים מאוד הן בהשגה והן ברמת ההידמות, (וכמו כן ביארנו מדוע שתי התשובות נצרכות ומדוע כל אחת נאמרה במקומה, זו בפרק נד וזו כאן בפרק נט).

כותרת משנה: שיעור 65 - ח"א, השלמת פרק נט

 

תאריך: שלישי, ט שבט התש"ף

 

תקציר: בסוף פרק נט הרמב"ם לימד על המסקנה המתחייבת מתורת התארים השוללים בדרך השבח הראויה - "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם... וְדֹמּוּ" (תהילים ד,ה), והיינו - להעצים את השבח בדעה עמוקה ונכונה ולמעט בביטויים שאינם מדויקים. והוא מה שלימדו דוד ושלמה "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה" (תהילים סה,ב), "אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ... לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים, כִּי הָאֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (קהלת ה,א), וזהו העולה ממעשה דר' חנינה (בברכות לג,ב) שהוכיח את החזן שהרבה בשבחים מדעתו: "סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך?!", שאין להרבות בתארי חיוב מדעתנו, שאינם אלא גנאי לו, ובהקשר זה הרמב"ם ביקר פיוטים שונים מן המצויים בימיו, שנאמרו בצורה שאינה מרבה כבוד שמיים.

כותרת משנה: שיעור 66 - ח"א, פרק ס

 

תאריך: רביעי, י שבט התש"ף

 

תקציר: בסיום פרקי התארים הרמב"ם הרחיב וביאר במשלים את השלמות והטוב שיש בהליכה בדרך התארים השוללים וכמה שמחה צריכה להיות להולך בדרך אמת זו, וכמו כן הרמב"ם ביאר את הסכנה, האשליה והחיסרון הגדול שיש בהליכה בדרכם של מייחסי התארים החיוביים לבורא.

לשם כך השתמש הרמב"ם בפרקנו בשני משלים. את הטוב ודרך ההתקדמות שיש בדרכו - לימד במשל ה"ספינה", ואת החסרון הגדול שבדרכם של בעלי התארים החיוביים – הראה הרמב"ם ע"י משל "הפיל המעופף".

כותרת משנה: שיעור 67 - ח"א, סיכום פרקי שלילת התארים, נ-ס

 

תאריך: חמישי, יא שבט התש"ף

 

תקציר: הילכנו צעד אחר צעד וסיכמנו פרק אחר פרק בפרקי המונחים נ-ס, וביארנו את מהלכם. חילקנו אותם לשלושה שלבים בשלוש קבוצות פרקים (נ-נד: האמנה והבנה ראשונית של הכרח שלילת התארים ושל האפשרות לתאר את פעולותיו בלבד, ולא את העצמות, נה-נח: רמת הבנה מעמיקה יותר בהכרח שלילת התארים עד ההגעה לשיא טוהר האמונה, נט-ס: פרקי ביאור אופני ההשגה, יישומה ומדרגותיה לפי הכרח השלילות שנתברר), וביארנו את מיקומם בכלל החלק הראשון של המורה - כחטיבת פרקים רביעית שבתוך מהלך פרקי טוהר השגת ה', שהם פרקים א-סז בחלק א, (פרקים אלו כוללים חמש חטיבות. 1(א-ז): שלילת תבנית הגוף, 2(ח-כח): שלילת מושגי המקום, 3(כט-מט): שלילת היפעלויות נפשיות, 4(נ-ס): שלילת התארים, 5(סא-סז): משמעות שמות ה' אחרי השלילות).

כמו כן, הוספנו והראינו את המסר האגבי  והחשוב ביותר שהובא בכללם של הפרקים הללו, שהוא ההידמות לה' בשיא שלמותה, בחכמה ובמעשה, שהיא תכלית האדם המממש את צלמו, והוא ה"חכם וטוב" שהוא תכלית המציאות.

כותרת משנה: שיעור 68 - ח"א, פרק סא

 

תאריך: ראשון, יד שבט התש"ף

 

תקציר: פתחנו את השיעור בהברקה בסוד הצלם שבאדם ותכליתו בהתדמותו לבורא כפי היכולת, לפי רבינו הרמב"ם, ואחר המשכנו בלימוד פרק סא על עניינו ומשמעותו של השם המפורש. הדגשנו שלשם כך הוצרכנו לעבור את כל תהליך טוהר המחשבה בדעת ה' שהילכנו עד כה בד' שלביו, שאחריו אנו עולים להבין על פיו מהו השם המפורש, ולהבין נכונה את משמעות שמות ה' ואופן תיאור פעולותיו שבכתבי הקודש.

עוד עיינו בהדגשתו של הרמב"ם שעיקר המשמעות של השם המפורש מבטא את חיוב המציאות של  ה' עצמו לעומת משמעויות שאר השמות המתייחסים לפעולותיו ויחסו לבריותיו, והשווינו לדברי הרמב"ם פירושים אחרים לפיהם גם שם הוי"ה מתייחס לפעולתיו ולא לעצמותו.

כותרת משנה: שיעור 69 - ח"א, תחילת פרק סב, פסקאות 1-5

 

תאריך: שני, טו שבט התש"ף

 

תקציר: תחילה הוספנו לעיין במשמעות השם המפורש להרמב"ם ולשאר המפרשים, ואחר המשכנו לפרק סב בו לימדנו הרמב"ם גם על השמות בני השתים עשרה וארבעים ושתים האותיות. למדנו שם על השימוש בהם בעבר וכיצד אירע שהשימוש בהם פסק, על משמעותם ועל ההכנה והטהרה הנדרשת להשגתם, ועל השלמות העליונה שזוכה לה הזוכה להשיג את סודות משמעויותיהם האמיתיות של השמות הללו.

כותרת משנה: שיעור 70 - ח"א, השלמת פרק סב

 

תאריך: שלישי, טז שבט התש"ף

 

תקציר: אחר שהרמב"ם לימדנו את דרכו העמוקה בהבנת השמות בני י"ב ומ"ב האותיות הוא שב להשיג על הבנות שיטחיות הרווחות ביחס אליהם כאילו הם צירופי אותיות חסרי משמעות המחוללים מופתים במבטא ובכתב בלבד אף בלא כל חכמה, הבנה, הכנה, טהרה וכו' המהווים אצלו תנאים עיקריים והכרחיים לזה.

לצד דברי הרמב"ם הצגנו גישות נוספות בעניין פעולת השמות וצירופיהם, כאלה הקרובות לרמב"ם ואף רחוקות ממנו, שמהם בא הרמב"ם להוציא. וכמו כן, השתדלנו לבאר לפי יכולתנו את ייחסו של הרמב"ם לספר יצירה ולספר שיעור קומה, השייכת לעניין הפרק לעניות דעתנו.

כותרת משנה: שיעור 71 - ח"א, תחילת פרק סג

 

תאריך: רביעי, יז שבט התש"ף

 

תקציר: בכדי לבאר את משמעות השם "א-היה אשר א-היה" מלמדנו הרמב"ם את הקשר בו הוא נאמר, ומבאר מדוע הניח משה שישראל ישאלוהו תחילה "מה שמו?" (-שכוונתם שילמדם מי הוא ושיוכיח להם תחילה את מציאותו) עוד לפני בקשתם שיוכיח את עובדת שליחותו ע"י ה' ע"י המופתים, ומדוע סבר משה שלא יאמינו לדבריו גם אחרי שהבטיחו ה' "ושמעו לקולך" (ומבאר הרמב"ם שתחילה לימדו ה' את משמעות השם המלמד על אמיתת הימצאו של הקב"ה ושעל זה הבטיחו תחילה "ושמעו לקולך", ולפיכך הוצרך למופת אחר להוכיח אף את אמיתת שליחותו אליהם, שאת זאת טרם הוכיח).

כותרת משנה: שיעור 72 - ח"א, השלמת פרק סג ופרק סד

 

תאריך: חמישי, יח שבט התש"ף

 

תקציר: עם השלמת לימוד משמעויות שמות ה' שהזכיר הרמב"ם בסוף פרק סג – ערכנו השוואה קלה בין דברי הכוזרי לדברי הרמב"ם במשמעויות אותם השמות והדגשנו את השווה והשונה ביניהם.

אחר, למדנו את פרק סד על משמעויות "שם ה'" ו"כבוד ה'" בהקשריהם השונים שבהם הם נזכרו בכתבי הקודש ("שם": שם, עצמות, ו"כבוד": אור נברא, עצמות ויחס ועדות הנבראים על שלמותו, חכמתו ויכולתו של ה').

כותרת משנה: שיעור 73 - ח"א, פרקים סה ותחילת סו, פסקאות 1-2

 

תאריך: ראשון, כא שבט התש"ף

 

תקציר: למדנו את פרק סה ותחילת פרק סו על משמעות "דיבור" ו"מאמרות" המיוחסים לה' בכתבי הקודש שעניינם בריאה או מסירת ידע א-להי נבואי בדרכי הנבואה השונות, ושהם מכלל הפעולות הא-לוקיות הנובעות מעצמותו בלא אמצעי ובלא דבר הנוסף עליה. לאור הבנה מעמיקה זו ביאר הרמב"ם מהם ה"מאמרות" (="ויאמר", "יאמר") שנאמרו במעשה בראשית, מהו שהשמיים וכתב הלוחות הם "מעשה אצבעותיו" (שהם בדומה לאומרו "בדבר ה' שמיים נעשו"), ומהו "מעשה א-לקים" שנאמר במעשה הלוחות.

וכל זה יחד עם כוונת התורה להעביר בלשון בני אדם את המסרים שהבריאה והנבואה הינן מאיתו, שלשם כך צריך היה לתאר את פעולות הבורא וציווייו כעין פעולות מלכי בשר ודם, בכדי להדריך למציאותן של הפעולות הללו בצורה שתתיישב בלב ההמון כולו.

כותרת משנה: שיעור 74 - ח"א, השלמת פרק סו ופרק סז

 

תאריך: שני, כב שבט התש"ף

 

תקציר: תחילה הוספנו לעיין במשמעות עובדת היות הלוחות "כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" לפירוש הרמב"ם שהוא שימוש בלשון בני אדם לעובדת יצירתם בחפץ ה' בלא אמצעי (כעין הנאמר בשמיים שהם "מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ", ובמקביל: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ"), ולפי פירוש אונקלוס שה' כתבם על ידי אמצעי נברא אלהי ומופלא המכונה "אצבע ה'" (וחלקנו והקשינו על מי פרש בכוונת הרמב"ם שה' כתב את הלוחות על ידי משה), ואחר, למדנו את משמעות שביתת ה' והתייצבות הטבע לאחר ששת ימי הבריאה לעומת יצירתו בתהליך שאינו טבעי בששת הימים עצמם.  

כותרת משנה: שיעור 75 - ח"א, סיכום חטיבת הפרקים סא-סז

 

תאריך: שלישי, כג שבט התש"ף

 

תקציר: עם השלמת קבוצת הפרקים סד-סז סיכמנו אותם ועמדנו על עניינם, הקשרם וסיבת ביאורם במקומם. שייכנו אותם לחטיבה אחת הכוללת את פרקים סא-סז, שעניינה לבאר את עומק הדיוק וההתאמה בין משמעות שמות ה' ותיאור אופני פעולתו שבכתבי הקודש ובין כל עומק טוהר ההשגה שלימדנו הרמב"ם בכל הפרקים הקודמים (א-ס).

כמו כן, המשכנו וחילקנו על פי דרכינו את כלל חלקו הראשון של המורה ל"פרקי טוהר ההשגה" (א-סז) ופרקי דרך ההוכחה (א,סח-ב,ב), ועמדנו על טעם הדבר כעת, בעומדנו בדיוק בין שני חלקים כוללים אלו, וביארנו כיצד שניהם אינם אלא קריאה אחת ארוכה "בשם ה' א-ל עולם".

 

[המעבר בין ''פרקי טוהר ההשגה'' - א-סז (=''שם יי''),  לבין ''פרקי דרך ההוכחה'' - א,סח-ב,יב (=''א-ל עולם')'].

כותרת משנה: שיעור 76 - ח"א, פרק סח

 

תאריך: רביעי, כד שבט התש"ף

 

תקציר: פתחנו בטעם מדוע הקדים הרמב"ם את "פרקי טוהר ההשגה"(א,א-סז) ל"פרקי דרך ההוכחה"(א,סח-ב,ב), ובמבוא למהלך פרקי "דרך ההוכחה" העומדים לפנינו (וביארנו שכבר מפרק סח בא הרמב"ם להציג את היחס בין ה' לעולם לפי הפילוסופים, ולאפוקי מהשקפת העולם לפי ה"מדברים").

אחר, נגשנו ללימוד העיון החשוב שבפרק סח - שהשכל, המשכיל והמושכל אינם שלושה דברים אלא לפני ההשכלה, בהיותם בכח, אבל אצל כל משכיל בפועל (אדם, מלאך, או להבדיל: אצל הבורא) - שלושתם אינם אלא שלושה שמות למציאות אחת. הדגשנו את חשיבות הבנת הדברים הן לשם הבנת אחדות הבורא והן לשם הבנת נצחיות האדם.

כותרת משנה: שיעור 77 - ח"א, תחילת פרק סט, פסקאות 1-8

תאריך: חמישי, כה שבט התש"ף

תקציר: אחר שעסקנו בפרק סח באחדות ה' עצמו, ניגש הרמב"ם לבאר בפרק סט את היחס שבין ה' לבריאה כולה, ומבאר שלא די בהגדרתו כ"פועל העולם" אלא גם כ"צורתו" ו"תכליתו", והיינו שהוא אף מקיימו ומניעו לשלמותו.

מדובר בפרק יסודי מפרקי המבוא(א,סח-עב) ל"פרקי דרך ההוכחה"(א,סח-ב,ב), והספקנו ללמוד ממנו את בחינת היות הבורא גם "פועלו" וגם "צורתו" של העולם, כמשמעותם הפילוסופית, ודלא כדרכם של ה"מדברים" בעניין.

כותרת משנה: שיעור 78 - ח"א, השלמת פרק סט, פסקאות 9-12

 

תאריך: ראשון, כח שבט התש"ף

 

תקציר: אחר שלמדנו על בחינת היות ה' פועל העולם ומקיימו, הוספנו ולמדנו גם על בחינת היותו תכליתו האחרונה של העולם כולו ושל כל פרט מפרטיו, וכיצד שאיפתם כולם היא ההשתלמות וההידמות ליוצרם. כמו כן, לימדנו הרמב"ם על תלות קיום הבריאה בבוראה והשיג בתוקף על אלו מתוך ה"מדברים", שסברו שקיומו של עולם ייתכן בעצמו בלא תלות בבורא.

כותרת משנה: שיעור 79 - ח"א, פרק ע המונחים רכב ומרכבה

 

תאריך: שני, כט שבט התש"ף

 

תקציר: כחלק מפרקי המבוא ל"פרקי דרך ההוכחה", גם בפרק ע הרמב"ם מוסיף ללמדנו על יחסו של הבורא לבריאה, והפעם בדגש על השפעת הבורא על הבריאה כולה על ידי הגלגל המקיף העליון ובאמצעותו. והיינו הן בעצם יצירתו עם הכוחות הכלולים בו המשפיעים חיים וצורות לבריות שתחתיו והן בהנעתו התמידית המשפיעה גם היא על כל שאר הבריאה שתחתיו, על תנועותיה ועל הרכבותיה. הרמב"ם התאמץ להראות כיצד דברים אלו נרמזו בכתובים ואף חכמינו ז"ל רמזו במדרשיהם לתכנים העמוקים הללו.

 

 

**************************

**    סוף פרקי התארים    **

**************************

*׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳*

                       פרקי הכלאם (עא-עו),

                    19 שיעורים, מס' 80-98:

*׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳*

 

כותרת משנה: שיעור 80 - ח"א, תחילת פרק עא וקבוצת ''פרקי הכלאם''

תאריך: שלישי, ל שבט התש"ף

 

תקציר: תחילה דיברנו על טעם מיקומם והקשרם של פרקים סח-ע לפי הבנתנו כחלק ממבוא "פרקי דרך ההוכחה" (ולא כחלק מ''פרקי התארים''). אחר, החלנו בלימוד פרק עא בו החל הרמב"ם ללמד על חוכמות אומתנו הקדומות בסיתרי התורה ודרכי אימות האמונה שאבדו בגלותנו ושהוא נדרש לבארם מחדש בזמנו כפי כוחו (והראינו שכדברי הרמב"ם בדיוק כתבו גם ריה"ל לפניו והרמב"ן אחריו).

כמו כן, לימד על הרמב"ם, בדרך אגב, על הטעם שלא נכתבה התושבע"פ בדורות ראשונים, ולמד בק"ו ממנה על הבעיה בלכתוב את סתרי התורה, מה שגרם (היינו העובדה שהדברים לא נכתבו), גם לקיום הצרה שכבר יועדה מראש ע"י הנביא לאובדנם בגלות.

כותרת משנה: שיעור 81 - ח"א, המשך פרק עא[2], פסקאות 4-9

 

תאריך: רביעי, א אדר התש"ף

 

תקציר: תחילה דיברנו על מסורות הסוד שהילכו ונודעו בישראל בתקופת הראשונים ועל דרכו של הרמב"ם בעניין ומה לדעתו יש לרחק ומה לקרב.

אחר, לימדנו הרמב"ם על ארבעת השלבים שבהם התפתחה תורת ה"כלאם" ובהם ניכר עד כמה יצירת אסכולה זו מגמתית מיסודה ולא אובייקטיבית.

ובכלל הדברים מצאנו התייחסות נדירה של הרמב"ם עצמו על היחס והקרבה שישנם בין דבריו במו"נ לדברי ריה"ל בכוזרי וכמו לשאר חכמי ספרד בענייני אמונה ומדע שהיו באותם הימים.

כותרת משנה: שיעור 82 - ח"א, השלמת פרק עא[3], פסקאות 10-24

 

 

תאריך: חמישי, ב אדר התש"ף

 

 

תקציר: הרמב''ם לימד על דרכם של ה''מדברים'' להסביר את המציאות כך שתתאים לדעותיהם, וטוען כי השקפת עולמם בנויה על ''היפוך עולם'' ו''שינוי סדרי בראשית'' וע''כ הוא מסתייג מדרך ההוכחה הרעועה שלהם הבנויה על הנחות עולם הפוך. בניגוד אליהם רוצה הרמב''ם להגיע להוכחה מוחלטת ושלימה למציאות ה' ולכן הוא רוצה להוכיחה גם בלא תלות בעניין חידוש העולם וגם בהנחה שמקבלים את טבע העולם לפי מדע הפילוסופיה של ימיהם. בהמשך לזה מסרטט הרמב''ם בפנינו את מהלך הדברים שהוא הולך להסביר בכל הפרקים הבאים וכיצד יבסס ויוכיח את האמונה ועיקריה לפי דרכו.

כותרת משנה: שיעור 83 - ח"א, מבוא לפרקים עב-עו

 

תאריך: ראשון, ה אדר התש"ף

 

תקציר: לפני כניסתנו ללימוד פרק עב שבחלק ראשון של מו"נ - עצרנו והרחבנו במבוא חשוב והכרחי על התועלות בלימוד כל תיאור המדע העתיק ודרכי הראיות הכלולות בו, שעוסק בו הרמב"ם בפרקים הבאים באופן אינטנסיבי, על אף שבזמנינו כבר עבר תוקפו מבחינות רבות.

מנינו חמש תועלות גדולות שיש לנו מתוך לימוד פרקים ועניינים אלו ברמב"ם (א. הבנת הרמב"ם בצורה שיטתית ומעמיקה. ב. לימוד עקרונות מחשבתיים יסודיים שעדיין שרירים וקיימים. ג. מסקנות אמוניות יסודיות העומדות גם כשדרך הוכחתן פגה. ד. לימוד דרכי הבירור והויכוח הרצויים. ה. כלים יסודיים להתמודדות ודרכי יישוב בין תורה למדע).

כמו כן, בתוך הדברים העמקנו התבוננות במבנה "פרקי דרך ההוכחה" והראינו כי מלבד המסגרת והמסר הגלוי שבהם - שהוא להוכיח את מציאות ה' ואחדותו - בא הרמב"ם לרמוז ולפתוח לנו צוהר לסתרי "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה" החבויים בכתבי הקודש ובספרי רבותינו.

כותרת משנה: שיעור 84 - ח"א, תחילת פרק עב[1], פסקאות 1-9

 

תאריך: שני, ו אדר התש"ף

 

תקציר: בראש פרק עב טוען הרמב"ם כי היקום כולו הוא מערכת אורגנית אחת עם יחסי גומלין והשלמה בין פרטיה, והוא הולך ומבאר את טענתו ע"י תיאור מפורט של מהות הברואים לסוגיהם השונים, את חוקי הטבע שלהם ותכונותיהם ואת ההשפעה ההדדית שלהם אלו על אלו.

באופן מיוחד מתמקד הרמב"ם בתיאור מערכת ה"גלגלים" השמימיים וחוקיהם לעומת "ארבעת היסודות" וטבעיהם, ובהשפעת הראשונים על האחרונים.

כותרת משנה: שיעור 85 - ח"א, המשך פרק עב[2], פסקאות 10-15

תאריך: שלישי, ז אדר התש"ף

תקציר: הרמב"ם למד ולימד על מבנהו האורגני של העולם כ"אדם גדול" מתוך השוואת הגלגלים בעולם ללב באדם. וערך השוואה ולמידה על היחס האורגני שבין הגלגלים ליסודות מתוך הכרת היחס האורגני שבין הלב לשאר אברי האדם. (הספקנו ללמוד בשיעור זה שש מתוך שבע השוואות שערך הרמב"ם בין הנ"ל).

כותרת משנה: שיעור 86 - ח"א, השלמת פרק עב[3], פסקאות 16-27

 

תאריך: רביעי, ח אדר התש"ף

 

תקציר: תחילה השלמנו את דברי הרמב"ם על ההקבלה בין מבנה העולם למבנה האדם. אחר, למדנו מדוע דווקא האדם שנחן בכח שכלי המנהיג את כל פעולותיו זכה לתואר "עולם קטן" לפיו שיכלו המנהיג את נפשו וגופו מקביל להנהגת העולם וכל חלקיו על ידי הא-לוה, ולבסוף עמד הרמב"ם על דיוקה של ההשוואה - במה הדימוי מדויק ובמה לא.

עם סיום הפרק עמדנו על חשיבותו ומשמעותו לתפיסה עמוקה בדעת ה' והשלמנו עימו את חמשת פרקי המבוא לדרך ההוכחה.

כותרת משנה: שיעור 87 - ח"א, תחילת עג[1], פסקאות 1-14

 

תאריך: חמישי, ט אדר התש"ף

 

תקציר: תחילה הוספנו הערה על חשיבותה של ההכרה שנתבארה בפרק הקודם (עב) על דימוי היחס של הבורא לעולם כיחס הנשמה אל הגוף ועל מקורו ברס"ג בברכות דף י, והדגשתו אצל הראי"ה קוק (ב''אורות התחיה'', א).

אחר, ניגשנו ללימוד פרק עג המבאר את 12 הנחות היסוד של המדברים שבאמצעותם הם מוכיחים את חידוש העולם, מציאות הא-ל, אחדותו ושלילת גשמותו.

הספקנו ללמוד על שלושת ההנחות הראשונות שלהם, על הנובע מהן ועל ההשגות של הרמב"ם עליהן.

כותרת משנה: שיעור 88 - ח"א, המשך פרק עג[2], פסקאות 15-26

 

תאריך: ראשון, יב אדר התש"ף

 

תקציר:  המשכנו בלימוד הנחות היסוד של ה"מדברים" והנובע מהן, ולמדנו את ההנחות הרביעית, החמישית והשישית שעל ידן הוצגה בפנינו תפיסת עולם המרוקנת מסיבתיות לחלוטין.

לדעתם העולם כולו, על כל כלליו ופרטיו - נברא בכל רגע מחדש ע"י הבורא בלבד (בלא אמצעים ובלא שום חוקיות) מאטומים זהים בעלי חומר אחיד ובעלי מקרים שונים, ומיד הכל בטל ושב לאפיסה והעדר, ושוב נברא ברגע הבא לפי רצון הבורא.

במבט זה הגיעו ה"מדברים" למבוקשם - לומר שהבורא הינו הפועל היחידי, שאין שום סיבה ושום גורם לשום דבר זולת רצונו.

כותרת משנה: שיעור 89 - ח"א, המשך פרק עג[3], פסקאות 27-36

 

תאריך: שני, יג אדר התש"ף

 

תקציר: השלמנו את לימוד הנחת היסוד השישית של ה"מדברים" והנובע ממנה, והמשכנו ולמדנו את הנחותיהם השביעית, השמינית והתשיעית. 

בהנחות אלו פגשנו בצורה יותר מעמיקה את השקפת עולמם של ה"מדברים" וקיצוניותה בעניין ביטול הבחירה החופשית, וביטול הטבע והסיבתיות לחלוטין, בעניין מציאותם של ההעדרים ובשלילת המהות והייחוד מכלל הנבראים.

יחד עם הדברים דיברנו על היחס בין דעת חוה"ל ואחדים מחכמי ישראל שאימצו חלק מיסודות ה"המדברים" ועל ההבדלים שעדיין נשמרו ביניהם.

כותרת משנה: שיעור 90 - ח"א, המשך פרק עג[4], פסקאות 37-46

 

תאריך: רביעי, טו אדר התש"ף

 

תקציר: הרמב"ם מלמד כי ההנחה העשירית של ה"מדברים" ש"כל מדומה אפשר" הטוענת כי אין בעולם כל חוקיות טבעית כלל - היא התכלית שאליה כיוונו ה"מדברים" בכל תפיסת העולם שאותה ציירו בתשע הנחותיהם הקודמות.

בכלל הנחה זו, התחלנו לעסוק גם בדברי הרמב"ם ובשיטתו עצמו ביחס לאפשריות ולחוקיות שבטבע, וביחס בין הנס והטבע ובין השכל והדמיון לשיטתו. הבחנות יסודיות אלו יתבררו בע"ה בשיעור הבא.

כותרת משנה: שיעור 91 - ח"א, המשך עג[5], פסקאות 47-54

 

תאריך: חמישי, טז אדר התש"ף

 

תקציר: השלמנו את עיוננו בהנחה העשירית של ה"מדברים" ש"כל מדומה אפשר". הרמב"ם האריך להבחין בין שכל לדמיון, האריך להוכיח שאין לסמוך על הדמיון בהכרת המציאות לאשורה והסיק מכך על הצורך לבחון ולהכיר את המציאות ע"י השכל בדווקא.

לאחר בירור יסודי זה הוא חדר לעומקו של הויכוח בין הפילוסוף ל"מדבר" ולמורכבות שיש בהכרעה באותו ויכוח.

ובסיום דבריו, רמז הרמב"ם לדעתו שלו הממצעת בעניין, שאינה לא כדברי זה ולא כדברי זה, ואנו השתדלנו לבארה יחד עם השוואה לדברי חכמים נוספים מחכמי ישראל שעסקו בסוגיה עמוקה זו.

כותרת משנה: שיעור 92 - ח"א, השלמת פרק עג[6], פסקאות 55-64

 

תאריך: אדר התש"ף

 

תקציר:  למדנו את ההנחות האחת עשרה והשתיים עשרה של ה"מדברים" ועימם סיימנו וסיכמנו את עיקרי הפרק.

בהנחה האחד עשר למדנו על סוגי האינסוף ואלו מהם אפשריים במציאות לפי הפילוסופים ולפי ה"מדברים". ובהנחה השתיים עשר למדנו על גבולות החושים ותעתועיהם וכיצד השתמשו ה"מדברים" בעובדה זו להעמדת שיטתם.

כותרת משנה: שיעור 93 - ח"א, פרק עד[1], פסקאות 1-9

 

תאריך: אדר התש"ף

 

תקציר:  התחלנו ללמוד את דרכי ה"מדברים" להוכחת חידוש העולם ומציאות ה'. הספקנו ללמוד את ארבעת הדרכים הראשונות שהרמב"ם הביא בשמם. בכל אחת מן הדרכים ביארנו ע"פ הרמב"ם על אלו הנחות אותה דרך נסמכת ומדוע היא אינה וודאית ואינה מספיקה לפי הרמב"ם.

כותרת משנה: שיעור 94 - ח"א, פרק עד[2], פסקאות 10-17

 

תאריך: אדר התש"ף

 

תקציר: למדנו את הדרכים החמישית והשישית של ה"מדברים" להוכחת חידוש העולם.

בדרך החמישית - דרך הייחוד - למדנו כיצד מציאות הבחנות שונות בטבע שלא ניתן לתת להם סיבה טבעית כל שהיא מדוע נעשו כפי שהן ולא אחרת - מלמדת על "מייחד"-"בורא" חיצוני לבריאה שגרם שיהיו כפי שהן. למדנו גם כיצד השתמש הרמב"ם בעיקרון זה לביסוס חידוש העולם אך בלא הכחשת הסיבתיות הטבעית, שלא כ"מדברים''.

ובדרך השישית דחה הרמב"ם יומרה להמצאת דרך חדשה והראה שיסודה אינו אלא הדרך החמישית הידועה, והראה גם כשלים נוספים שנכללו בה.

כותרת משנה: שיעור 95 - ח"א, השלמת פרק עד[3], פסקאות 18-25

 

תאריך: אדר התש"ף

 

תקציר: למדנו על הדרך השביעית של ה"מדברים" לאישוש חידוש העולם, סיימנו את הפרק, וסיכמנו את 7 ראיותיהם לחידוש שנתבארו בו.

בכלל הדברים נגענו בנושא העמוק של הגדרת מהות הנפש הנשארת לאחר מות הגוף, שהרמב"ם הוצרך להתייחס לזה מעט, וכן בויכוח העמוק על אפשרות המצאות אינסוף בזה אחר זה ל"מדברים", לרס"ג וחוה"ל ולרמב"ם.

כותרת משנה: שיעור 96 - ח"א, פרק עה

 

תאריך: אדר התש"ף

 

תקציר: למדנו את חמשת הדרכים שהביא הרמב"ם בשם ה"מדברים" להוכחת אחדות ה', ומדוע לדעתו דרכים אלו כולן הן אינן מוכרחות (א. המניעה ההדדית, ב. השונות, ג. הרצון הא-להי, ד. הכרח לפועל אחד ואפשריות השאר, ה. מוגבלות היכולת הא-לוהית).

מתוך דיון זה הגענו לדיון עמוק יותר בעניין תפיסת מוחלטות היכולת הא-לוקית, והצגנו בעניין הבדל בין שיטת הרמב"ם ורוב הראשונים לבין שיטת המהר"ל, הרמח"ל ורבינו הראי"ה.

כותרת משנה: שיעור 97 - ח"א, פרק עו[1], פסקאות 1-8

 

תאריך: אדר התש"ף

 

תקציר: למדנו את שתי הדרכים הראשונות (מתוך השלוש) שלפיהן ביססו ה"מדברים" את שלילת הגשמות מהבורא, ואת דחיית הכרחיותן על ידי הרמב"ם (דרכיהן שלמדנו הן: א. מחמת היות הגוף מורכב מאטומים רבים, בעוד כבר הוכחה אחדות הבורא. ב. נמעות הדומות בין הבורא לבריאה).

כותרת משנה: שיעור 98 - ח"א, השלמת פרק עו[2], ועימו השלמת ח"א וסיכומו

 

תאריך: אדר התש"ף

 

תקציר: תחילה, למדנו את דרכם השלישית של ה"מדברים" לשלילת הגשמות ואת חתימתו של הרמב"ם לפרקי ה"מדברים" ולאגרתו הראשונה מספר המורה.

אחר, עם השלמת פרק עו וח"א כולו, סיכמנו את החלק בכללו, ואת חטיבת "פרקי דרך ההוכחה" בפרט(פרקים סז-עו), ועיינו בתכניו המרכזיים של ח"א ובמבנהו ובמקומו ביחס לכלל ספר המורה כולו.

 

Continue Reading »

****************************************

חלק ב – הא-לוה, הבריאה והנבואה

(48 פרקים, 99 שיעורים, מספרים 1-99)

פרקי הא-ל והעולם (הנחות-יב), 26 שיעורים, מס' 1-26:

****************************************

 

 

 

כותרת משנה: שיעור 1 - חלק ב, הנחות, פסקאות 0-9

 

תאריך: אדר התש"ף

 

תקציר: את לימוד חלקו השני של מורה הנבוכים פתחנו במבוא קצר על עניינו באופן כללי, ועל עניין פרקיו הראשונים בהם משלים הרמב"ם את מהלך ביסוס האמונה בצורה ודאית, שבו החל כבר בחלק הראשון של המורה.

לאחר מבוא זה, החלנו בלימוד הנחות הפיזיקה היסודיות של מדע הפילוסופיה האריסטוטלית, שבהם ישתמש הרמב"ם בפרק הבא ע"מ להוכיח את מציאות ה', אחדותו ושלילת גשמותו.

הספקנו ללמוד את תשע ההנחות הראשונות.

כותרת משנה: שיעור 2 - ח"ב, הנחות, פסקאות 10-25

 

 

תאריך: אדר התש"ף

 

 

תקציר: המשכנו בלימוד הנחות היסוד של המדע הפילוסופי שאותם מביא הרמב"ם לשם הוכחת האמונה, והספקנו ללמוד מההנחה העשירית ועד ההנחה העשרים וחמש.

בתוך הדברים, עמדנו על האפשרות הקרובה להכיר את ה' כראשית המציאות ע"י הבנת מושגי החומר והצורה ובכך "להתייצב על הצור".

« Newer Episodes Older Episodes »

Podbean App

Play this podcast on Podbean App